מספר פריט : 4708

תומפסון ווואלץ (2008) מיינדפולנס, הערכה-עצמית וקבלה-עצמית בלתי-מותנית

מספר פריט : 4708

Thompson, B. L., Waltz, J. A. (2008). Mindfulness, Self-esteem, and unconditional self-acceptance, Journal of Rational-Emotive & Cognitive-Behavior Therapy  26( 2), 119-126

מאמר זה אינו סוקר רוחניות באופן ישיר כמו שהוא חוקר את היחס בין מיינדפולנס למושגים של הערכה-עצמית לעומת קבלה-עצמית בלתי-מותנית. המושג האחרון יכול להתפרש באופנים שונים כקשור לרוחניות. הדיון המקדים למחקר האמפירי שנעשה כאן רלבנטי לסקירה זו.

גולמן (1997, עמ’ 192) מתאר את הדיאלוג שקיים מכון התודעה והחיים ב 1991 (ר’ מוסדות וארגונים בסקירה זו) ובו נשאל הדלאי לאמה לגבי המושג “הערכה-עצמית”. לאחר התייעצות ארוכה עם המותרגמן שהביא עימו הוא הודה: “חשבתי שיש לי היכרות מעמיקה עם התודעה…אך כעת אני חש בור למדי”. לא הוא ולא המתורגמן שלו מצאו מונח מתאים בשפה הטיבטית שישקף מושג זה. אליס (1995, עמ’ 150) שמייצג את שיטת הטיפול ההתנהגותית הרציונלית-רגשית ביקר את המושג של הערכה-עצמית אותו הוא כינה “אולי התחלואה הרגשית העמוקה ביותר של זמננו”. הרציונל שלו הוא שהערכה-עצמית דורשת מדידה גלובאלית ולפיכה היא איננה מכירה בכך שאנשים נמצאים בתהליך מתמיד. בפרסום מ 1976 הוא ציין כי קיימת הקבלה בין טיפול התנהגותי רציונלי-רגשי לבין התפיסה הבודהיסטית לגבי התמוססות האגו ותפיסת העצמי המקובעת. הוא כתב “אתה מתקיים כתהליך מתמשך – אינדיבידואל שיש לו עבר, הווה ועתיד. כל דירוג של היותך, הוא לפיכך תקף אך ורק בנקודת זמן מסויימת ובמידה קלושה לעובדת המשכיותך”. (1976, עמ’ 347). אליס (1996) הציע אלטרנטיבה להערכה-עצמית במושג של קבלה-עצמית בלתי-מותנית, בטוענו כי אינדיבידואלים צריכים “לקבל עצמם באופן מלא כאנשים בעלי ערך ומהנים, בין שהם חשים עצמם כמועילים ובין שלא, ובין שאחרים מעריכים ואוהבים אותם ובין שלא” (עמ’ 150). ראיין ובראון (2003) הציעו מיינדפולנס “כאלטנרטיבה בריאה יותר מאשר הערכה-עצמית” (עמ’ 120).

באמצעות החזקת תשומת הלב באופן לא שיפוטי ברגע הנוכחי, אדם יכול להפוך לפחות ראקטיבי לחוויה, ולקבלה באופן מלא יותר. הכותבים בחנו את היחסים בין מיינדפולנס, הערכה-עצמית וקבלה-עצמית בלתי-מותנית. הם בדקו 167 סטודנטים לפסיכולוגיה בגילאי 52-18. המשתתפים מילאו שאלונים שונים (ר’ פירוט בגירסה אנגלית) (עמ’ 122). התוצאות תומכות בהנחה שאינדיבידואלים שהם יותר מיינדפול ניחנים ביותר קבלה-עצמית בלתי-מותנית והערכה-עצמית” (עמ’ 123). התוצאות לא הראו מתאם משמעותי בין מיינדפולנס להערכה-עצמית, או בין מיינדפולנס וקבלה-עצמית בלתי-מותנית.

This paper does not review spirituality as much as it explores mindfulness and its relation to the concepts of self-esteem vs. unconditional self-acceptance. This latter concept may lend itself to some renditions of spirituality. The discussion preceding the empirical study is important to our case.

Goleman (1997, p. 192) describes the 1991 Mind and Life dialogue (refer to organization and institutions in this review) in which the Dalai Lama was asked about “self-esteem”. After a lengthy consultation with his translator he admitted: “‘‘I thought I had a very good acquaintance with the mind,’’ he confessed, ‘‘but now I feel quite ignorant’’.

Neither he nor his translator understood what to make of this concept. Ellis (1996: 150) representing the Rational-Emotive behavior therapy (REBT) has harshly criticized the notion of self-esteem which he called ‘‘perhaps the greatest emotional sickness known to humans’’. His rationale was that self-esteem requires a global rating and thus fails to acknowledge that people are in constant process. In (1976) he noted the parallel between REBT and Buddhism’s trajectory of the dissolution of the ego and a fixed sense of self. He wrote (1976, p. 347): “You exist as an ongoing process––an individual who has a past, present, and future. Any rating of your you-ness, therefore, would apply only to ,you’ at a single point in time and hardly to your ongoingness’’. Ellis (1996:150) suggested an alternative to self-esteem within unconditional self-acceptance (USA) claiming that individuals should “fully accept themselves as valuable and enjoyable human beings whether or not they are self-efficacious and whether or not others approve of or love them’’.

Ryan & Brown (2003) suggested the alternative of mindfulness “as a healthier alternative to self esteem” (p. 120). Through maintaining one’s attention non-judgmentally in the present moment he can become less reactive and more accepting to his immediate experience. The authors examined the relationship between mindfulness, self-esteem and unconditional self-acceptance. They studied 167 psychology students ages 18-52. The participants filled various questionnaires:  MAAS –mindfulness attention awareness scale (Brown & Ryan, 2003), CAMS-R – Cognitive and Affective Mindfulness Scale –Revised (Feldman, Hayes, Kumar & Greeson, 2003), RSE (Rosenberg Self-Esteem Scale (Rosenberg, 1965), USAQ – unconditional self-acceptance questionnaire (Chamberlain & Haaga, 2001a). “Mindfulness was measured using the MAAS and the CAMS-R, self esteem was measured using the RSE, and unconditional self-acceptance was measured using the USAQ.” (p. 122).

The results support the supposition that individuals who are more mindful have greater unconditional self-acceptance and self-esteem” (p. 123). The results however do not show stronger correlation between mindfulness and unconditional self-acceptance and mindfulness and self-esteem.

Brown, K. W., & Ryan, R. M (2003). The benefits of being present: Mindfulness and its role in psychological well-being. Journal of Personality and Social Psychology, 84(4), 822–848.

Chamberlain, J. M., & Haaga, D. A. F. (2001a). Unconditional self-acceptance and psychological health. Journal of Rational-Emotive & Cognitive- Behavior Therapy, 19(3), 163–176.

Ellis, A. (1976). RET abolishes most of the human ego. Psychotherapy: Theory, Research, and Practice, 13(4), 343–248.

Ellis, A. (1996). How I learned to help clients feel better and get better. Psychotherapy, 22(1), 149–151.

Feldman, G. C., Hayes, A. M., Kumar, S. M., & Greeson, J. M. (2003) Clarifying the construct of mindfulness: Relations with emotional avoidance, over-engagement, and change with mindfulness training. Paper presented at the Association for the Advancement of Behavior Therapy, Boston, MA.

Goleman, D. (Ed.). (1997) Healing emotions: Conversation with the Dalai Lama on mindfulness, emotions, and health. Boston & London: Shambhala.

Rosenberg, M. (1965). Society and the adolescent self-image. Princeton, NJ: Princeton University Press.

Ryan, R. M., & Brown, K. W. (2003). Why we don’t need self-esteem: On fundamental needs, contingent love, and mindfulness. Psychological Inquiry, 14(1), 71–76.

נכתב ע"י: תומפסון וואלץ.
דילוג לתוכן