נלסון (2006) פרי השקט

Nelson, M. (2006). The fruit of silence. Teachers College Record (108) 9, Pp. 1733-1741

מאמר זה סוקר את גישתה של נלסון לפדגוגיה קונטמפלטיבית בקורסים שלימדה באקדמיה הצבאית ווסט פוינט בשנת 2000. “אני מבינה פדגוגיה קונטמפלטיבית באופן פשוט: איני מנסה ללמד טכניקה, אלא גישה. אני מבקשת מהסטודנטים לחקור דרכים שונות של חיפוש שקט מתוך הקשבה, והקשבה לשקט. אני מקווה שהם יפתחו גישה קונטמפלטיבית וילמדו לשמוע שקט” (עמ’ 1733). התרגול של נלסון מבוסס על האופן בו היא מפרשת כומר קתולי בשם “אבא יעקב”. בעוד שבדרך כלל חושבים על תפילה כעל פנייה לאל, ומקווים כי הוא יאזין, אבא יעקב שואל האם אנחנו מקשיבים? לשיטתו “קונטמפלציה היא פשוט עניין של התמקדות במנטרה מתוך ידיעה שאדם מקבל את עצמו מבורא אוהב ומשיב את עצמו בחזרה אליו. המהות איננה באופן בו יושבים אלא באופן בו מקשיבים” (עמ’ 1734).

נלסון מתארת את הקורסים ומציעה מספר ציטוטים מיומנים של צוערים. בסוף היא מתייחסת למספר אספקטים תרפויטיים של תרגול מדיטציה מתוך רפלקציות של סטודנטים שלחמו במלחמה. היא מבטאת תקווה שהקורסים יעזרו לצוערים להבין חיילים שלקו בהלם קרב.

פדגוגיה: 5 דקות מדיטציה בתחילת כל שעור, 15 דקות של תרגול עצמי יומי מחוץ לזמן השעור. הוראות המדיטציה היו: “שבו ישר ונוח, עצמו עיניים, התבוננו ב”עין השלישית”, ספרו נשימות עד 5 והתחילו שוב, או התבוננו בנשימה נכנסת ויוצאת, או חשבו “כאן, עכשיו, כאן, עכשיו”. אם דעתכם מוסחת, הביאו עצמכם בעדינות בחזרה. חשבו על מחשבותיכם כעל עננים החוצים את השמים הכחולים של תשומת לבכם” (עמ’ 1736).

1. אסטרטגיות כתיבה:
   1. כתיבת יומן – כמשלימה תרגול מדיטציה.
   2. כתיבה חופשית – שהיא דומה לתיעוד של דיבור פנימי.
   3. גיבוב – “מתחבר ליכולת יצירתית, של מוח ימין האינטואיטיבי שנמצא בלב המדיטציה” (עמ’ 1735). (הטכניקה איננה מוסברת במאמר)
2. הרהור – “הגיגה בשאלות הגדולות”, טכניקה שהיא שואלת מהארט (2004 ר’ סקירה). היא מכנה זאת הרהור. “איננו מעודדים סטודנטים לתהות ולהגות” לפיכך, היא קבעה ימים שהוקדשו לכך. סטודנטים הגיעו מוכנים על נושאים מסויימים. השעורים הללו “לא עקבו אחר תוכנית קבועה, ולא הייתה להם מטרה מוגדרת, טקסט, או נקודת ייחוס מלבד מה שסטודנטים הביאו. הסכמנו להיות כנים ובלתי-שיפוטיים” (עמ’ 1735). דוגמאות לשאלות בשעורים אלו הגיעו מהקונטקסט של ווסט-פוינט: “בסשן הראשון (90 דקות) עסקנו במלחמה צודקת. האם תיאוריה של מלחמה צודקת חייבת להישען על אמונה באל? האם יכולה כלל להיות מלחמה צודקת?” (עמ’ 1735).
   

   ---

   This paper explores Nelson’s approach to contemplative pedagogy in courses she taught at the military academy of West Point in 2000 named Poetry and Meditation. “My understanding of contemplative pedagogy is simple: I strive to teach not technique, but attitude. I ask my students to explore several ways of listening for, and listening to, silence. I hope that they will develop a contemplative attitude and learn how to hear silence” (p. 1733). Nelson refrained from teaching meditational technique. Her practice was based on contemplative prayer as she interprets a Catholic priest named “Abba Jacob”. While, commonly one might think of a prayer as addressing God, and hoping s/he would listen. “Abba Jacob’s” point is whether we are listening.” According to him: “contemplation is simply a matter of focusing on a mantra while knowing that one is receiving oneself from and giving oneself back to a loving Creator. He said it’s a matter not of how one sits, but of how one listens” (p. 1734).

   Nelson describes the courses and offers some citations from Cadet’s journals. In the end she refers to some of the therapeutic aspects of the meditational practice as they are reflected in War veteran’s experiences. She expresses the hope that the courses taught will help cadets both understand traumatized soldiers.

   Pedagogy: 5 minutes meditation in the beginning of class, 15 minutes of daily meditation outside classroom. Meditational instruction: “Sit straight, be comfortable, close your eyes, look to the ‘‘third eye,’’ and either count your breath up to five, then start over again, or watch your breath go in and out, or think ‘‘here, now, here, now.’’ If you’re distracted, just bring yourself gently back; think of your thoughts as clouds drifting across the blue sky of your attention” (p. 1736).

3. Writing strategies:
   1. Journaling as complementing the meditational practice.
   2. Freewriting – “which comes close to recording “inner speech” and
   3. Clustering – “taps into the creative, intuitive right-brain function that lies at the core of meditation” (p. 1735)
4. Musing – “pondering the big questions” which she borrows from Hart (2004, in this review). She calls this “musing. We rarely encourage students to wonder about things, to muse.” Thus she scheduled days for musings to which students come prepared to discuss a certain subject. “Musings follow no agenda and have no goal, no text, and no ground of reference except what we bring. We agree to be honest and nonjudgmental; we will go out on the limb of communal pondering” (p. 1735). Examples of musing questions come from the context of West Point: “Our first musing was a 90-minute discussion of Just War Theory. Some questions we pondered were: Does just war theory depends on belief in a Supreme Being? Is it realistically possible to have a just war?” (p. 1735).