נוער הגבעות

קבוצות של צעירים, החיות בשוליים הגיאוגרפיים והתרבותיים של מפעל ההתנחלויות.

מתגוררים במאחזים או במבנים מבודדים, בשטחים פתוחים ביהודה ושומרון, בתנאי מחייה קשים. לרוב חובשים כיפות צמר גדולות, לובשים ציצית מעל הבגד ומגדלים פאות עבות. עוסקים בעבודת האדמה וברעיית צאן, ומסתפקים במועט.

חותרים לחיפוש רוחני אישי ולחוויה דתית עמוקה וחיה, ורואים בקרבה לטבע שיבה אל האלוהות. מגלים כמיהה לחזור לימי המקרא, ושואפים להקים את ממלכת יהודה.

עבור נוער הגבעות, החברה הישראלית, לרבות בהתנחלויות, חיה חיים בורגניים. המרד שלהם הוא בחברה שממנה באו, אשר נחשבת בעיניהם כחלשת אופי, פשרנית, לא אותנטית ולא אמיתית. המרד איננו מתבטא באימוץ ערכים המנוגדים למתנחלים. אדרבה – הם מקצינים ערכים שמקובלים בסביבתם: התיישבות בשטחי יהודה ושומרון, הקפדה הלכתית והתייחסות מבטלת כלפי הערבים; הם מורדים ברבנים הציונים- דתיים, אולם לא זונחים את תורותיהם. להיפך: הקצנה של תורות אלה מייצרת בעיניהם קיום יהודי אותנטי.

המרד של נוער הגבעות בחברה הכללית, מאפשר להם להחשיב את עצמם גם לנאמנים האמיתיים היחידים לתורה ולאלוהים, וגם כממשיכים האותנטיים של הציונות הדתית והתנועה הציונית בכלל.