מספר פריט : 3662

משפטים

מספר פריט : 3662

עמיתים יקרים,

השבוע בשעה טובה ומוצלחת אנחנו כורתים ברית! זה לא עניין של מה בכך! אפשר לחיות חיים מתוך תודעה של ברית , ואפשר גם שלא. הרשות נתונה. שתי האופציות נראות מאוד שונות זו מזו.

חלקו של אלוהים בברית, להתגלות ולהיות נוכח בחיינו. ואנו מתחייבים לחיות את חיינו, ולדעת שלחיינו יש משמעות!

וַיִּקַּח (משה את) סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (פרשת משפטים, שמות כ”ד, ז).
“נעשה ונשמע”… כל כך הרבה דיו נשפך על צירוף המילים הזה. תאולוגיה שלימה פותחה סביב הביטוי הלא שגרתי שבפרשה השבועע.

עם של עבדים משוחררים, ספק מוקסם ומהופנט, ספק חרד ומבועת, או אולי פשוט ברגע של התעלות רוחנית, מתחייב אפריורית לעשות את מצוות אלוהיו ולהתמסר להוראותיו.

אני תוהה, מה קסמו של הביטוי הזה? למה אבותינו כל כך אהבו אותו, ואילו אנחנו, נצר לתנועת ההשכלה והבחירה החופשית, נכדיהם של מי שהשילו מעליהם את כבלי האמונה העיוורת, מרגישים איתו כל כך לא בנוח?
מצד שני, איזו אופציה אחרת הייתה להם שם במדבר, כשהם נתונים לחסדי שמיים?

אז בואו נראה… אולי שווה לברר מה ההפך מ”נעשה ונשמע”?

ההפך הוא כמובן “נשמע ונעשה!”, אבל זה יותר מדי צייתני! עם קשה עורף שכמונו לעולם לא יסכים להבטיח לשמוע ולציית.

אולי פשוט חסרה מילה בצירוף ההפוך (דבר שכיח בתורה): “נשמע, נחשוב ונעשה”. כלומר, אנחנו מתחייבים להקשיב לך, לשמוע מה את רוצה מאיתנו, ואז, אחרי שנשמע, נהרהר בדבר ונחשוב, ואם נשתכנע שטוב, נעשה.

או!!! זו ללא ספק גישה הגיונית יותר, שפויה יותר, וכמובן… חילונית/ריבונית יותר. אחלה ברית לאדם החי במאה ה – 21!
אבל לפני שנכריז על פקיעת תוקפו התרבותי של צירוף המילים המקורי, “נעשה ונשמע”, נבדוק אותו מעט יותר לעומק. משהו בביטוי הזה מדגדג עמוק בהוויה האנושית.

בתרבות שלנו, בתפיסה החינוכית שלנו, ובכלל, בתפיסה העצמית שלנו, הענקנו לשכל האנושי כוח שלא היה לו בעבר. החכם של פעם לא היה בהכרח השכלתן. החכם היה הזקן והזקנה של השבט, כי הזקנים הספיקו לצבור הרבה מאוד ״נעשה״ בחייהם. אומרים הרי, ש”אין חכם כבעל הניסיון”, ולא “כבעל ה I.Q“.

אבל היום את הזקן מוציאים לפנסיה, ואת הזקנה מפקירים במסדרון, ואותנו מלמדים לחשוב, לחקור, להבין ולברר היטב בטרם נפעל. המורה בבית ספר נזפה בנו ואמרה: “סוף מעשה במחשבה תחילה”!

אבל האם החיים באמת עובדים כך? האמנם סוף מעשה דווקא במחשבה האנושית תחילה? האם באמת ניתן לחשוב ולתכנן את החיים? אשאל את השאלה ביתר פאתוס: האם ניתן לצמצם את הדבר האינסופי הזה, שנקרא “חיים”, לשכלו הצר של האדם?

איזה אחוז ממעשינו – אלו היומיומיים והשגרתיים ואלו המיוחדים והיצירתיים – באמת ובתמים עבר תהליך חשיבה מודע? ואני לא מדבר על מערכת העצבים האוטונומית, שהיא עיקר הפעילות העצבית שלנו, שלגביה כלל אין ויכוח – שם אין חשיבה מודעת כלל. אני תוהה לגבי החלקים שבחיינו שאנו מייחסים להם חשיבה, בחירה ותודעה ערה.

האמנם? האמנם חשיבה, בחירה ותודעה ערה?

יש ללא ספק תחומים רבים בהם החשיבה האקטיבית והתכנון מקדימים את ההחלטה, וההחלטה מקדימה את המעשה. אבל במבט מקרוב (מאוד מקרוב!) נראה שכמעט תמיד השכל נכנס לתמונה בדיעבד, אחרי המעשה, לפעמים אפילו שבריר שנייה אחרי. עד כדי כך, שגם כשאנחנו חושבים שחשבנו, מסתבר שבפועל בעיקר עשינו רציונליזציה או אפולוגטיקה מאוד מהירה (סוג חשיבה מאוד מפותח, אגב!) שנועדו להצדיק בעיני עצמנו את מעשינו ולשוות להתנהגותנו מצע הגיוני כלשהו, כזה שתואם את ההקשר התרבותי שבו אנו חיים, או כל הקשר אחר.

השבוע לימדתי שיעור בהשתלמות מנהלים ורכזי תל”י בבית יציב בבאר שבע (חלק מהמכותבים על דרשה זו היו שם). נושא השיעור היה “שאלות האדם״ (ללא ספק נושא חם, ומורגשת בו טביעת האצבע של שייקה שלנו). טענתי בפתיחת דבריי שהשאלה ״למה?״ היא לא שאלה טובה. כלומר, היא לא שאלה שמניבה תשובות חכמות במיוחד. הסברתי ששאלת ה״למה?״ רק שולחת את השכל, בדרך כלל לאחר מעשה, לסרוק את המחשב הנייד שבין אוזנינו, ולמצוא כמעט בכל מחיר סיבה הגיונית והסבר מניח את הדעת למעשינו. אפשר לסמוך על השכל החכם שלנו שכמעט תמיד ימצא תשובה, וכמעט תמיד התשובה תהיה צפויה, הגיונית ומספקת. לכן, אגב, מעטים הם האנשים שיודו ויאמרו את המשפט היפהפה: “וללה, אני ממש לא יודע”. תסמכו על השכל! הוא תמיד ידע למצוא תשובה שתספק אותו, גם אם אין קשר בין התשובה שהוא העלה למציאות!

האם אנחנו באמת יודעים למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים? כי אם לא, השאלה “למה?” רק מטעה. היא נותנת את האשליה שאנחנו מבינים את העולם ואת עצמנו, ומשאירה אותנו מקובעים במה שהשכל כבר יודע, כשבפועל התשובה היא במקרה הטוב חלקית ביותר.

אעז ואציע שאפילו המעשים היותר מחושבים שלנו, הם לא באמת מחושבים כפי שאנחנו חושבים.

אעז עוד קצת ואומר, שהשכל שלנו זוכה לקרדיט הרבה יותר גדול ממה שבאמת ראוי לו. יש כמובן תחומים רבים וחשובים ביותר ששם הוא מושל ואין בלתו, הן בתכנון ובבניה והן בניתוח שלאחר מעשה, אבל ברוב מרחבי חיינו תרומתו היא בעיקר לספק לנו תחושת רצף הגיוני שיעזור לנו להתמודד עם חידת החיים הגדולה. במילים אחרות, תפקידו לפזר בכל מחיר את הערפל, גם אם בערפל מסתתר האלוהים! השכל יעדיף ידיעה סופית על פני תודעה של אינסוף.

ולכן, ייתכן שהביטוי הנפלא הזה, “נעשה ונשמע”, מספר לנו אמת עמוקה ביותר על חיינו: שאת החיים אפשר ואף רצוי לתכנן ולהחליט החלטות ראויות היכן שאפשר; שאפשר ואף מומלץ לחשוב עליהם; שאפשר ואף ממש כדאי לפעמים לנתח – לפני או אחרי מעשה – אבל את חיינו צריך כנראה בעיקר… לחיות. פשוט לחיות.

ג’ון לנון, זכר חיפושית לברכה, שר לבנו שון: Life is what happens to you while you’re busy making other plans.

על פי רוב, אנחנו פשוט חיים את חיינו ומייחסים לעצמנו החלטות משמעותיות שלא ברור אם באמת החלטנו אותם, או שפשוט הסברנו אותם לעצמנו שנייה אחרי שהם קרו.

עד לרגע זה, בני ישראל תמיד אמרו למשה: “נעשה”, או במילים אחרות, אנחנו פשוט עושים, פשוט חיים את חיינו.

לאור ה”נעשה” שהיה לנו עד עכשיו, נותר עוד היפוך אחד אפשרי לפני שנתמסר לגמרי לצירוף המילים הנצחי של “נעשה ונשמע”: “נעשה ולא נשמע”. כך (אולי) עושים שותפינו לפלנטה, הצמחים ובעלי החיים. הם פשוט חיים את חייהם ולא גוזרים שום משמעות נשגבה (“נשמע”) ממפעל חייהם. יתרה מכך, חייהם כלל אינם “מפעל”. הם פשוט חיים! כמו שהיינו במצרים, שם עבדנו, גם בנינו, גם התרבינו במאוד מאוד, ולא ייחסנו לכך משמעות מיוחדת.

במפגש המופלא עם האלוהות במדבר, משגילינו שיש אלוהים במקום הזה ואנחנו לא ידענו, עם ישראל מתחייב בברית המשמעות: לא שיש משמעות אפריורית למעשינו, אלא שאנו יכולים לגזור משמעות בדיעבד למעשים שנעשו! שהשאלה היא פחות “מה אני אעשה?” ויותר: “מה אני למד מהעשייה שלי, מהחיים שלי, מהניסיון המצטבר שלי?”. או בקיצור: מהי משמעות חיי. ותמיד תמיד בדיעבד.

אלוהים יקר, אתה שנגלית לי בהר סיני, תן לי לדעת שיש משמעות למעשיי. עזור לי להימנע מן הייאוש. תן לי לחוות את חיי כמשמעותיים! תן לי לדעת שגם אם אני מוכן לוותר על שאלת ה”למה?” יש עדיין ערך ומשמעות לחיי.

לא את מעשינו אנחנו מבקשים ממך, שהרי את חיינו פשוט נחייה, מבקשים אנו לדעת שיש משמעות נשגבה לחיינו הקצרים והמורכבים עלי אדמות. שהיה שווה. שהיה כדאי. שלא היה לשווא.

המשך עשייה משמעותית,

ונתראה בקרוב!

אלישע

נכתב ע"י: הרב אלישע וולפין.
דילוג לתוכן