מספר פריט : 3455

מילר (2010) חינוך הילד השלם

מספר פריט : 3455

Miller, J. P. (2010). Whole child education. Toronto: University of Toronto Press

ספר זה מהווה הן מודל תיאורטי והן מדריך פרקטי לחינוך הילד השלם. מילר בוחן את המושגים “הילד השלם”, “המורה השלם”, “הקוריקולום השלם”, ו”בית הספר השלם”. חינוך הילד השלם מבקש לחנך את הילד השלם (גוף-נפש-רוח) ולחבר את הילד עם סביבתו הקהילית והעולם בכללותו (עמ’ 10). מה שמצאתי מועיל בספר זה הוא שכל רציונאל חינוכי מלווה בפדגוגיות רלבנטיות שונות שפותחו ויושמו על ידי מורים.

מילר מתאר שלושה מודלים של הוראה שיש לשלב ביניהם. התרגום של שמות המודלים לא השביע את רצוני, ולכן נשארתי עם תעתיק של הלועזית: טרנסמיציה (העברה), טרנסאקציה, טרנספורמציה. “הקוריקולום השלם הוא קוריקולום מחובר. הוא מעודד יחסים בין סובייקט, אופני חשיבה שונים ובניית קהילה. הוא מעודד גם חיבור לכוכב שלנו והתהליכים שבו, מחבר בין גוף לנפש ומכיר בחיים הפנימיים של הילד” (עמ’ 17). מילר מתאר כל מודל, על האסטרטגיות שלו, הרציונאל שלו ותהליכי ההערכה שלו. גישת הטרנסמיציה (העברה) עוסקת בעובדות, מיומנויות וערכים. היא מדגישה שליטה במקצועות בית ספריים מסורתיים “באמצעות שיטות הוראה מסורתיות, ובעיקר לימוד מחוברות, רכישת מיומנויות והשרשת ערכים” (עמ’ 22). ההעברה התרבותית של בלום (1981) וגלנר והירש (1988, 2002) היא דוגמא למודל זה. גישת הטרנסאקציה מבוססת על למידת חקר, פתרון בעיות, ומיומנויות חשיבה בעקבות דיואי, ברונר, פיאז’ה וויגוצקי (עמ’ 31). הדגש כאן הוא קוגניטיבי ומעוגן בגישה קונסטרוקטיביסטית. למידה טרנספורמטיבית מבוססת על ההנחה שהכל מחובר (עמ’ 45). היא שואפת לפתח בינה, חמלה ותחושת ייעוד בחיים (עמ’ 46). “בלמידה טרנספורמטיבית המחסום שבין לומד למקצוע נעלם, כשהלומד הופך לדבר אותו הוא לומד וחוקר” (עמ’ 48). מילר מתאר פדגוגיות של מודל זה, כמו כתיבה אוטוביוגרפית תוך מתן דוגמאות מפרידמן (1990). הוא מתאר את תוכנית שורשים של חמלה, שפותחה על ידי מארי גורדון (2005) ובה אם מביאה את תינוקה לכיתה במהלך של שנת לימודים אחת. “הפתיחות והחיבה הלא-ביקורתית של התינוק יכולים להביא לטרנספורמציה בקרב ילדים. היחסים בין הורה לילד יכולים להוות מודל ליחסים אוהבים וילדים מגיבים למה שמארי מכנה “תבונת התינוק”” (עמ’ 53). מילר מביא מספר סיפורים מרגשים הממחישים את כוחן של הפדגוגיות הללו. הגישה הטרנספורמטיבית השלישית שנידונה קשורה בלימוד של שירות. דונלי (2002) מתאר תוכנית שיועדה לנערים ונערות בסיכון הסובלים מבעיות מנטאליות ופיזיות. ארגואלס (2002) מתאר עבודה קהילתית שבה תלמידים מגיעים לקהילות עניות ושוהים עם האנשים בהן. ההערכה של תוכניות למידה טרנספורמטיבית היא בדרך כלל איכותנית וכוללת הערכה-עצמית, הערכת עמיתים, פורטפוליו או ביצוע משימות (עמ’ 56).

פרק שלוש מביא דוגמאות לדרכים שונות שבהן שלושת המודלים של ההוראה יכולים להתחבר. הפרקים הבאים דנים בנקודות מבט שונות לגבי חינוך הילד השלם. בפרק האחרון מילר מתאר דוגמא קונקריטית לבית ספר בטורונטו שהוקם על בסיס חזון חינוך הילד השלם והוא היה מעורב בהקמתו. זהו אתר בית-הספר www.wholechildschool.ca. (נכון ליולי 2013 לא נמצאה שם אינפורמציה מהותית).


(Again, page numberings do not follow the original, but a version John has sent me).

This book is both a theoretical and a practical guide to what whole child education means, and how it can be implemented. Miller thus explores the whole child, whole teacher, whole curriculum, whole school. Whole child education attempts to educate the whole child (body-mind-spirit) and also connect the child to the surrounding community and the world at large. (p. 10). What I found very helpful in this book is that every rationale given is accompanied by examples of diverse pedagogies developed and applied by teachers.

Miller describes three models of teaching that should be combined: Transmission, Transaction, Transformation (p. 12-16). “The whole curriculum is the connected curriculum. It fosters relationships between subjects, various forms of thinking, and builds community. It also fosters our connection to the Earth and its processes, links body and mind and recognizes the inner life of the child.”(p.17)

Miller goes over each of the models, its strategies, rationale and assessment processes. The Transmission approach concerns facts, skills and values. It stresses mastery of traditional school subjects “through traditional teaching methods, particularly textbook learning and the acquisition of basic skills and the inculcation of certain cultural values and morals” (p. 22). Bloom (1981) and Gellner and Hirsch’s (1988, 2002) cultural transmission are representatives of this modality. Transactional teaching focuses on inquiry learning, problem solving and thinking skills following Dewey, Bruner, Piaget, and Vygotsky (p. 31).  There is a cognitive emphasis to this approach which is grounded in a constructivist worldview. Transformative learning is based on the premise that everything is connected (p. 45). It aims to cultivate wisdom, compassion, and sense of purpose in one’s life (p.46). “In transformational learning, the barrier between the learner and subject disappears as the learner becomes what he or she is studying or observing” (p. 48). Miller describes pedagogies in the transformative model of learning such as autobiographical writing bringing examples from Freedman (1990). Then he describes roots of empathy, a program developed by Mary Gordon (2005) in which a mother brings her baby for the course of a year to a class. “The openness and uncritical affection of the baby can lead to transformation in children.  The parent-child relationship can be a model for loving relationships and children respond to what Mary calls “the wisdom of the baby” “(P. 53). He brings several moving stories reflecting the power of these pedagogies. The third transformational strategy discussed is service learning. Donnely (2002) describes a program in which at-risk adolescents work with mentally and physically challenged youth. Arguelles (2002) describes community based work in which students go to poor communities spend time and create connections with the people. Assessment of transformational teaching and learning tends to be qualitative in nature and includes self-evaluation, peer evaluation, portfolios, and performance tasks (p. 56). Chapter three gives examples of different ways in which all three models of teaching are combined. The following chapters discuss various perspectives of whole child education.

In the final chapter Miller describes a concrete example of a whole child school established in Toronto, in which he was involved. The following is the website including the proposal for the Whole Child School: www.wholechildschool.ca.

Arguelles, L. (2002) How we live, learn and die: How a teacher and some of her students  meditated and walked on an engaged Buddhist path. In Miller, J. P. and Nakagawa, Y. (Eds.) , Nurturing our wholeness : Perspectives on spirituality in education. (pp.285-303) Brandon, VT: Foundation for Educational Renewal.

Bloom, B. (1981)   Mater learning.  New York: Holt Rinehart &Winston.

Donnelly, J. (2002)  Educating for a deeper sense of self.  In Miller, J. P. and Nakagawa, Y. (Eds)  Nurturing our wholeness : Perspectives on spirituality in education. (pp.304-317) Brandon, VT: Foundation for Educational Renewal.

Freedman, S.  (1990) Small victories; The real world of a teacher, her students and their high school.  New York: Harper & Row.

Gordon, M.  (2005)  Roots of empathy: Changing the world child by child.  Toronto: Thomas Allen.

Hirsch, E. D., Kett, J.F.  & Trefil, J.  (1988, 2002)     The dictionary of cultural literacy: What every American needs to know.   Boston:  Houghton Mifflin.

נכתב ע"י: מילר.
דילוג לתוכן