הפדגוגיה המתבוננת אינה מתחרה בגישה החינוכית הרווחת, אלא מציעה לה השלמה רבת ערך של טיפוח נפשו, רוחו וזיקותיו של האדם, הגבהתן והעמקתן.

עץ זה מדגים חלק מהפרקטיקות הקונטמפלטיביות (=של “התבוננות”) שמשמשות כיום בארגונים חילוניים ובהקשרים אקדמיים.

בראש ובראשונה עירור וטיפוח העניין, הכמיהה והתנועה המונעת-עצמית של החניך לעבר הרוחני.

השיח הפתוח והגלוי על קיומה של רוח ועל משמעות החיים מאפשר לשומע להדהד את התכנים בתוכו.

ד”ר רוח-מדבר מסבירה את הרציונל של מאגר זה המכיל תשובות לשאלה “מהו חינוך רוחני?”

עלינו לצור את המקום הבטוח להעלות שאלות…

חינוך רוחני הינו חינוך לראיית האחר, האחר ללא הסטיגמות, החד ממדיות והשיפוטיות.

המטרה של מורים-מחנכים רוחנים היא להעצים את המפגש שלהם עם הילדים, כבוגרים שמאפשרים לילדים לטפח את המרכיבים המשמעותיים ביותר בהתפתחות הילד.

מי מחזיק במעשה החינוכי באמת? מאמר על המעשה החינוכי מנקודת מבט בודהיסטית, מאת פרופ’ יעקב רז .

קטע מהספר של פרופ’ נמרוד אלוני מספק את התשובה לשאלת החיים הרוחניים כבסיס להגדרת חינוך רוחני.

כשהרוח נוכחת בכיתה איכות תשומת הלב משתנה, והמלמדים והלומדים באים במגע עם ממדים של משמעות, כמיהה, פליאה, פתיחות וגילוי.

כל אדם נמשך לשאלות משמעות החיים. העיסוק בהן הוליד יצירות רוחניות בכל העמים, וגם בעמנו.