כוחה של הרוח ומנורת הזהב (זכריה הנביא)

וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ.

וַיֹּאמֶר אֵלַי: ‘מָה אַתָּה רֹאֶה?’

וָאֹמַר: ‘רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ. וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ.’

וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר: ‘מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי?’

וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי: ‘הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה’

וָאֹמַר: ‘לֹא, אֲדֹנִי!’

וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר, זֶה דְּבַר ה’ אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: ‘לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי – אָמַר ה’ צְבָאות!’ 

(זכריה ד)

ערך: ד”ר אלחנן שילה.