מספר פריט : 2906

יום כיפור

מספר פריט : 2906

עמיתים יקרים,

“לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים” (משנה, מסכת תענית, פרק ד’, ז)!

זו לא טעות סופרים. אין כאן “אבל…”. הנה מגיע לו יום טוב!!! יום הכיפורים, יום שכמוהו כט”ו באב, יום האהבה! לא פחות!

מה המשותף ליום הכיפורים ולט”ו באב? ברור: הגעגוע. הכמיהה לקשר. לאהבה גדולה. לאינטימיות.

מי שיגיע לבית הכנסת ויקרא לעומק את השורות של המחזור (סידור התפילה המיוחד ליום הכיפורים), מובטח לו, שהוא לא יצטרך לחפש בין השורות, זה כתוב שחור על גבי לבן. אבל זה תלוי בלב של הקורא… כי כל לב קורא את מה שהוא רוצה לקרוא.

בדרשה הזאת, נגלה את האהבה של יום הכיפורים דרך ההפטרה אותה נקרא מחר בבוקר. ההפטרה מעניינת. אפשר אפילו לומר חתרנית! אבל היא לא באמת חתרנית. אנחנו פשוט לא הבנו את מהות היום הזה. יום הכיפורים תמיד היה יום של אהבה גדולה. בבית המקדש אפילו הייתה ארוחה אינטימית (קורבנות..) ונרות (אש המזבח…).

אחרי שהתורה מספרת לנו על אופיו המטהר של היום הקדוש הזה במשכן, ועל מסתורי האינטימיות שבין הבורא לכהן ולעם ישראל, בא ישעיהו הנביא ונועץ סיכה חדה בבועה הצטדקנית שהתעטפנו בה עם השנים. ישעיהו מבקש לערער את ההתייפייפות שלנו, ודורש מאיתנו תפיסה שונה לגמרי – של הצום, של חיינו, ובעיקר, של הדרך שבה אנחנו מבקשים לעצמנו קרבה ואינטימיות.

אני רק מבקש, למי שרגיש למונחים “דוסים” למיניהם, כמו “אלוהים”, או “שבת”… אל תתקעו שם. אלה רק מושגים! אלה מטאפורות! נועו מעבר למכשול הזה. כי האדם הוא אדם באשר הוא – דתי, חילוני, מסורתי. יהודי וגוי. לכולנו אותן כמיהות.

נתן זך זיקק את המסר של יום הכיפורים כך: “כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע, לרכוש חום ולא בכסף, לרכוש מתוך מגע, לתת בלי לרצות לקחת, ולא מתוך הרגל, כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל, בואי ואראה לך מקום, שבו עוד אפשר לנשום”.

האם נתן זך מכיר את ההפטרה של יום הכיפורים?

באמצע ההפטרה מופיעה לה הכמיהה הגדולה, שבגינה אנחנו בכלל צמים היום:

ישעיהו נח, ב… קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן!

זה, זה, ורק זה, זה מה שאנו בני האדם מבקשים לעצמנו! ולמי שהמילים קשות לו, השמיטו את המילה אלוהים! היא לא הכרחית כאן (כלומר, היא כן… אבל הרי מלוא כל הארץ כבודו, אז לא צריך להזכיר אותו):

קרבה יחפצון. נקודה.

אינטימיות (עם עצמנו ועם זולתנו). אהבה. חום. חסד. זה מה שמבקש לו האדם.

אלא שהוא לא יודע איך להשיג את זה! פעם אחר פעם הוא מחפש לו אינטימיות, קרבה, וחום במקומות האשלייתיים, שמבטיחים לו הבטחה של קרבה, אך בפועל רק מרחיקים אותו ממושא כמיהתו.

ואז, מספרת לנו ההפטרה, אנו באים בטענות כלפי הממונה על האינטימיות:

ג לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ? עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע?…

והוא עונה לנו:

הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ-חֵפֶץ [אתם צמים, אבל אתם מחפשים אותי בחפצים! בדברים! אתם מחפשים אינטימיות בצרכנות. אני (אלוהים, ולמי שקשה לו: הלב, האינטימיות, הקרבה) לא נמצא בחפצים!]…

ד הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע! [אתם צמים וממשיכים לריב, צמים ומתקוטטים, צמים והולכים מכות – עם עצמכם, עם סביבתכם]

לֹא-תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם [אתם הרי לא צמים היום כדי להגביה עוף, כדי להתחבר באמת אל האל, ולמי שקשה לו: אל השמים שבתוככם)].

ה הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ? [חשבתם שזה הצום שאני רוצה???]

יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ? [חשבתם שזו תענית נפשית???]

הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ? [חשבתם שאני מבקש להשפיל אתכם ולכפות עליכם ביזוי עצמי???]

הֲלָזֶה תִּקְרָא-צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה? [זה צום בשבילכם? ככה אתם מבינים את רצון האלוהות???]

אז זהו, שממש לא!!!

ו הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ [הנה, זה הצום שאני מבקש, שאני בוחר]:

פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ! [התירו את הכבלים שנכפו עליכם! שחררו לחופשי את כל מי שנכלא על ידי רשעות וכחניות – את עצמכם שחררו מכלאכם]!

ז הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ [שתף את לחמך, את עושרך, את מה שהתברכת בו]

וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת [תן קורת גג לעני]

כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ [את אלה שאין להם בגד ללבוש, הלבש – לא רק בבגדים. פרגון וכבוד וראיית הטוב באחר הוא לבוש לא פחות מחולצה ותחתונים]

וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם [אל תתעלם מאחיך האדם, משותפך, כי גם הוא בשר כבשרך].

ואז…

ח אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ [אז יבקע האור הייחודי שלך]

וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח [וגם מצוקותייך שלך ייעלמו במהרה]

וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ [ואז כבר לא ממש תזדקק לי, כי כבודך, כלומר נוכחותך בעולם, ילך לפניך].

ט אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי! [אז, ורק אז, תקרא לה’ (לאהבה, לחיות) ותיענה! והוא יענה לך: “הנה אני!”. אז תפגוש את האינטימיות העמוקה שאתה מבקש לעצמך]….

…וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם [“ובאת חושך לגרש”, כי אורך שלך יאיר את חושך הבדידות, והאפילה שליוותה אותך תהפוך לאור גדול] .

יא וְנָחֲךָ יְהוָה תָּמִיד [תראה פתאום שמשהו עמוק יותר מנחה אותך בדרך. תמיד. רק אתה לא ידעת]

וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ [ונפשך סוף כל סוף תדע שובע]

וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ [ותנוע בעולם ברכות, בחילוץ עצמות]

וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא-יְכַזְּבוּ מֵימָיו [וחייך ייראו כגן רווי מים, כמעין המתגבר, אשר מימיו לא מתייבשים לעולם]…

ואז מגיע השיא, לדעתי:
יג אִם-תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר [אם תפסיק לרדוף אחר חפצים ולחפש אהבה בדברים, ותדע באמת לנוח, להתענג על השבת שלך (זו לא קריאה הלכתית, של עשה ולא תעשה! אל תתבלבלו! זו קריאת כיוון עמוקה ופנימית), אם תדע להשתחרר מההרגלים שאתה מכור אליהם, מרדיפת החפצים והדברים, אם תדע שלא בחפצים ודברים נמצאות התשובות שאתה מחפש]

יד אָז תִּתְעַנַּג עַל-יְהוָה…! [אז תמצא עונג גדול, את העונג שחיפשת, ו… אז הצום יהפוך גם הוא לעונג גדול]…

…כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר [כי זה עונג שמגיע ממקור האינטימיות, מפיו של המעיין].

וכך, לעניות דעתי, ביקש מאתנו הבורא לחגוג את יום הכיפורים. כי הרי, “לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים” והמשנה שם ממשיכה: “שבהם בני ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו”. וסופה של המשנה הזאת, זיווג, אהבה, ואינטימיות גדולה.

חג שמח.

ולנו הצמים, שיהיה זה צום משמעותי, צום שהוא עונג. צום שכמוהו כסעודה אינטימית לאור נרות.

אלישע

נכתב ע"י: הרב אלישע וולפין.
דילוג לתוכן