שפעם אחת בן המלך נפל לשגעון שהוא עוף הנקרא הינדיק, וצריך לישב ערום תחת השֻולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. …

וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח
יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה’ וְלֹא יִמְצָאוּ.
בַּיּוֹם הַהוּא תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹת הַיָּפוֹת
וְהַבַּחוּרִים בַּצָּמָא

חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם.
חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם,
שֶׁנֶּאֱמַר כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.

“אם לשוורים או לסוסים או לאריות היו ידיים והיו יכולים לצייר את האלים, הסוסים היו מציירים סוסים, השוורים כשוורים וכו.”

“החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה,
כמו שחושבים רבים.
כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות;
כל מעשיהם יהיו ביום מן הימים לחלום.”

“ואז מגיע היום בו הסיכון להישאר סגור בתוך הניצן נהיה כואב יותר מהסיכון הכרוך בלהפתח לפרח.”

לְאַט לְאַט
בִּזְהִירוּת
כְּמוֹ שֶׁקִּפּוֹדִים עוֹשִׂים אַהֲבָה
אֲנִי מַרְשֶׁה לַשִּׂמְחָה לְהִכָּנֵס
לֹא בְּבַת אַחַת
שֶׁלֹּא תִּבָּהֵל

דַּע כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, צָרִיךְ לְחַפֵּשֹ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב

שתים עשרה שעות יש ביום.
בשלוש השעות הראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה,
בשלוש השעות הבאות הוא יושב ודן את כל העולם כולו,
…

“היודעים אינם משכילים
המשכילים אינם יודעים”.

וכמו שאנו מתחבטים עכשיו בשאלות העבודה העברית- שאלת השאלות של קיוּמינו בארץ- כּכה נתחבט בימים הבאים בשאלת גורלנו התרבותי.

האם השיגעון הוא חברתי או אובייקטיבי? מהסיפור משמע גם וגם. יש שיגעון של הסביבה ויש נורמליות ושיגעון אובייקטיביים. ומה יעשה מלך שהעם שלו השתגע?

האם השיגעון הוא חברתי או אובייקטיבי? מהסיפור משמע גם וגם. יש שיגעון של הסביבה ויש נורמליות ושיגעון אובייקטיביים. ומה יעשה מלך שהעם שלו השתגע?

האם השגעון הוא חברתי או אובייקטיבי? מהסיפור משמע גם וגם. יש שיגעון של הסביבה ויש נורמליות ושיגעון אובייקטיביים. ומה יעשה המלך שהעם שלו השתגע?

בקוצק לא האמינו בדרך האמצע, בשביל הזהב.
באמצע הדרך הולכים סוסים, לא בני אדם.