מספר פריט : 2711

חיי שרה

מספר פריט : 2711

שבוע טוב עמיתים יקרים,

 אם עד עכשיו עסקנו במהפכות, הרי שהשבוע אנחנו עוסקים בהמשכיות של המהפכה.

 אם אברהם הוא הראשון לצאת מהמערה, הרי שהשבוע הוא שב אליה!

 אבל לפני שהוא שב אל המערה ממנה יצא בעקבות האור, הוא מוודא שמהפכת הברכה תימשך גם לאחר שהוא ישוב על המערה.

 השיעור האחרון שמלמד אותנו אביא האומה הוא איך מעבירים את הציווי “והיה ברכה” הלאה? איך מוודאים שהברכה לא תחמיץ לנוכח תלאות החיים? לא תתקבע בתבניות דוגמטיות, שכל מה שיישאר ממנה יהיה זיכרון עמום של שליחות וייעוד שהיו, והפכו לכפייה דתית נוראה?

 הפתרון הוא נפלא: השבוע הברכה הופכת לאהבה!!! האהבה הראשונה בתורה!

 קודם שרה ובהמשך אברהם הולכים לעולמם. אפילו אברהם, ראשון העוזבים, נאסף בסוף חזרה אל עמיו. הורינו המהפכנים, אנשי העלייה העברית הראשונה, אלו שלא גורשו ולא היו חייבים ללכת, שעזבו מרצונם, למענם, גן עדן פורה (אבל עקר), שהפנו גב אל כל מה שהיה כל נוח (אבל לא הוביל לשום מקום), והלכו בעקבות הבטחה עלומה של ברכת המשכיות. הם עזבו כדי שאנחנו נהיה! אבל לא סתם נהיה, שנהיה ברכה לכל משפחות האדמה. האם הם הצליחו?

 בכלל, איך ממשיכים מכאן? היכן קוברים את מתינו? היכן מוצאים אישה ראויה לילד הבוגר, שתמשיך איתו את המהפכה? שתשמע גם היא את הקול המדבר ששמעו הוריו?

 ההתחלה הייתה כל כך קשה, והסיום כל כך מפויס. יצחק, שעד עכשיו המשיך את המהפכה בעל כרחו, שהרי הוא היה עקוד על מזבח ההליכה של הוריו, הוא הראשון בתורה למצוא אהבה. הוא, שלא כאביו, אינו הולך לשום מקום. אולי בגלל שהוא עקוד, ואולי בגלל שהוא יודע שאין באמת לאן ללכת. הכל כבר נמצא כאן. הוא אפילו לא הולך לחרן למצוא אישה. אם אברהם הוא ההולך, הרי שיצחק הוא המביא! אבל לא סתם מביא. הוא מביא אהבה. הוא מביא את האהבה אל האוהל. ולא סתם אל האוהל, אל האוהל של אמו. הו! אולי זה סוד ההמשכיות? בכל אופן, באוהל הוא מתנחם: בראשית כ”ד, פסוק ס”ז:וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.

ואברהם אבינו, גם הוא מוצא סוף סוף פיוס ומנוחה נכונה. הכל, אבל ממש הכל, בא אל מקומו בשלום: גם הוא שב אל שרה אחרי פרידה מאוד ארוכה (עוד לפני מותה הם לא חיו ביחד – הוא בבאר שבע והיא בקריית ארבע), הוא מצטרף אליה למערה שלה. הוא אפילו שב אל עמיו, אחרי שהלך מהם. והחשוב מכל לעניין ההמשכיות, שני בניו, משתי נשותיו המתקוטטות, שבים זה אל זה ללוות את אביהם המשותף בדרכו המפויסת והאחרונה. כן כן, צריך לדעת לא רק איך לצאת למסע, אלא גם איך למות! בראשית כ”ה, פסוק ח’:וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. טוַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא. יהַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ.

וכעת הסיפור שלנו יכול להמשיך בדרכו, וזהו כאמור, סיפור הברכה: אדם הולך בעקבות הברכה ומעביר אותה הלאה לבניו ובני בניו. סיפור שבו יש באר מים חיים, סיפור של ראייה טובה, גם כשהעיניים כבר לא כל כך רואות ורק חוש הריח מבדיל בין ילד וילד, או שאולי גם זה לא: בראשית כ”ה, פסוק י”א:וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי.

נתראה מיום שלישי בעיר הקודש מודיעין, בקהילת הקודש “ידיד נפש”, ונמשיך במסע המשותף שלנו בעקבות הייעוד, החזון, הברכה, הראייה הטובה, וכעת, גם האהבה.

שבוע מבורך!

אלישע

 להורדת הקובץ מפורמט PDF 

נכתב ע"י: הרב אלישע וולפין.
דילוג לתוכן