מספר פריט : 2663

זינס, בלודוורת’, ווייסברג, וואלברג (2007) הבסיס המדעי לקשר בין למידה חברתית רגשית והצלחה בלימודים

מספר פריט : 2663

Zins, J. E., Bloodworth, M. R., Weissberg, R. P., Walberg, H. J. (2007). The Scientific Base Linking Social and Emotional Learning to School Success. Journal of Educational and Psychological Consultation 17(2-3), 191-210.
(This paper was first published as a chapter in the book Building Academic Success on Social and Emotional Learning: What Does the Research Say?)

(מאמר זה פורסם תחילה כפרק בספר: בניית הצלחה אקדמית על למידה חברתית רגשית: מה יש למחקר לומר?)

לאור החקיקה של “אף ילד לא נשאר מאחור” מ 2002 שדרשה אחריותיות, ודיווחים מחוזיים, בתי ספר הפכו הססניים לגבי שילוב תוכניות למידה חברתית-רגשית שאינן מגובות מחקר. מאמר זה מבקש לספק צורך זה. המאמר מזכיר רוחניות רק פעם אחת, בהקשר של מודעות-עצמית, אך כמו במקרים אחרים, נראה שיש כאן גם עניין רטורי. אלו שכותבים בתחום הלמידה החברתית-רגשית משתדלים להתרחק מזיהוי עם רוחניות.

למידה חברתית-רגשית מוצגת כאן כמונחת מטרות. היא “התהליך שבאמצעותו ילדים מפתחים את יכולותיהם לאינטגרציה של מחשבה, רגש והתנהגות על מנת להצליח במשימות בחיים” (עמ’ 195). למידה חברתית-רגשית מלמדת ילדים מודעות עצמית, תפיסה חברתית, קבלת החלטות אחראית, ניהול-עצמי ראוי, ומיומנויות ניהול יחסים. כל אלו מכוונים להצלחה אקדמית. מודעות עצמית כוללת: זיהוי רגשות, דיוק בתפיסה עצמית, מסוגלות-עצמית ורוחניות. מודעות חברתית כוללת אמפתיה, הערכת שונות וכבוד לאחר.

הכותבים מתארים שבע גישות לשילוב תוכניות למידה חברתית-רגשית בבתי ספר: א) קוריקולום למידה-חברתית רגשית ספציפי. ב) תוכניות המשולבות בקוריקולום האקדמי. ג) סביבות לימודים תומכות שמדגישות בטחון ויחסים אכפתיים. ד) שילוב תלמידים בתהליך ההוראה. ה) קוריקולום לא פורמאלי שבו למידה מתרחשת בפגישות בוקר, חדר אוכל, גן שעשועים וכו’. ו) שותפות בין מורים להורים. ז) שילוב ילדים באופן אקטיבי וחווייתי בתהליך הלמידה. חלק מן המודלים הללו מודגמים במאמר.

הכותבים מתארים את הספר שבו מאמר זה פורסם לראשונה. הספר מוקדש להבאת עדויות מדעיות לאפקטיביות של תוכניות למידה חברתית-רגשית. המסקנה של הספר היא ש”יש גוף ידע הולך ומעמיק שמראה את התמיכה שלמידה חברתית-רגשית יכולה להעניק להישגים אקדמיים ובסופו של דבר לחיים” (עמ’ 208).


Given the No Child Left Behind act of 2002, demanding accountability through state and district report cards, schools are hesitant to incorporate social-emotional learning programs if these are not empirically grounded. This paper seeks to meet this need. The paper only mentions spirituality once, within the context of self-awareness, however, as in other cases, there seems to be a matter of rhetoric here. Those writing in the field directly attempt to disengage from this word in order to increase chances of SEL’s acceptance in the curriculum. SEL, as presented here, is a very task-oriented endeavor defined as: “the process through which children enhance their ability to integrate thinking, feeling, and behaving to achieve important life tasks” (p. 195). SEL teaches children self-awareness, social cognizance, responsible decision making, competent self-management and relationship management skills. These are geared towards academic success. Self-awareness includes: identifying and recognizing emotions, accuracy in self-perception, self-efficacy and spirituality. Social awareness includes empathy, appreciation of diversity and respect for others.

The authors describe seven approach to the incorporation of SEL programs in schools: a) specific SEL curricula. b) programs infused into the regular academic curriculum. c) supportive learning environments that stress safety and caring relationships. d) Altering the instructional process to involve students in the teaching process. e) informal curriculum in which learning takes place in morning meetings, lunchroom, playground etc. f) partnerships between parents and teachers. g) Engaging students actively and experientially in the learning process. Some of these models are exemplified.

The authors describe the book in which this paper was originally published as a chapter. The book is dedicated to bringing scientific evidence to the effectiveness of SEL as demonstrated in a number of programs. The book’s conclusion is that “there is a growing body of scientifically based research supporting the strong impact that enhanced social and emotional behaviors can have on success in school and ultimately in life” (p. 208).

נכתב ע"י: זינס ג..
דילוג לתוכן