מספר פריט : 2630

וישלח

מספר פריט : 2630

העולם כלו הוא גשר צר מאוד, ולגשר הזה יש שם: מעבר היבוק.

מעבר היבוק, לפי חלק מהחוקרים, נמצא ממש מתחת לקיבוץ שבו נולדתי וגדלתי. הגשר עדיין שם. הוא תמיד יהיה שם. זהו הגשר שמחבר בין הגלעד לארץ המובטחת, בין הגלות הארוכה לבית, בין ההבטחה ומימושה, בין אח לאחיו, בין יעקב לעשו.

כל אחד מתישהו בחייו יעבור את הגשר הצר של מעבר היבוק. חלקנו נעבור אותו יותר מפעם אחת. זה יקרה כל פעם שנבקש לשוב הביתה, לשוב אל עצמנו!

והעיקר הרי, בענייני גשרים צרים מאוד, לא לפחד כלל.

לא לפחד כלל?

איך אפשר?

יעקב, עם משפחתו השברירית, עושה את דרכו אל הגשר מצדו הגלעדי, ועשו, לעומתו, עושה את דרכו אל הגשר מצדו הגלילי, ועמו 400 איש!

העיקר לא לפחד כלל???

עשרים שנה הפחד החזיק את יעקב בגלות. לא היה יום שבו הוא לא התגעגע, לא היה יום שבו הוא לא חשב על אחיו, ודעתו נטרפה עליו מרגשות של אשמה ואימה.

בלילה ההוא יעקב לא הצליח לעבור את הגשר הצר אל צדו השני.

איך עוברים גשר צר מאוד? איך מתגברים על הפחד? איך שבים מהחוץ פנימה? מהגלעד הביתה? מהנפרדות אל האהבה?

למרות עשרים שנים של גלות, רמאות, פחד ותככים לא נראה שיעקב השתנה. המניפולציות היעקביות רק השתכללו בבית מדרשו של לבן הארמי. מכירת הנזיד האדום האדום ההוא לאחיו הרעב תמורת הבכורה המפוקפקת לפני כל כך הרבה שנים, וגניבה בוטה וקשה של הברכה שלא נועדה לו, התחלפו בתרגילים יותר מורכבים ונועזים. באקורד הסיום, יעקב “גונב” את בנותיו של לבן ואת נכדיו וחומק כהרגלו באמצע הלילה (בראשית ל”א, כ וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת-לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל-בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא. כא וַיִּבְרַח הוּא וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ). כהרגלו, הכל בהסתר, בגניבה, בערמומיות. לפני עשרים שנה הוא ברח והותיר את עשו המום, כועס ופגוע. וכעת תורו של לבן לטעום מהנזיד שבישל יעקב.

אבל משהו בקונספציה הזו, בהרגל הזה שלו, מתחיל להיסדק. הפעם יעקב לא מצליח לברוח כל כך בקלות. הוא כבר לא קל רגליים כשהיה. הוא כבד ברכוש ובמשפחה. לבן רודף אחריו, משיג אותו ולראשונה דורש ממנו תשובות: כו וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת-לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת-בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב. כז לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא-הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר. כח וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי...? לבן דורש תשובה. הוא דורש מיעקב שפעם אחת בחייו יהיה כנה. ואכן, יעקב מתעלה על עצמו. הפעם הוא לא מרמה. הוא אומר את האמת. והאמת, כמו האמת, מאוד מאוד פשוטה: פחדתי נורא!!! : לא וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן-תִּגְזֹל אֶת-בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי…

כמה מרענן! סוף כל סוף לשמוע קצת אמת. ואכן, כשיעקב מוכן לראשונה להתעמת, הסיפור נגמר טוב! המערכה הזו בחייו נגמרת בברית מרגשת בינו לבין דודו/חמו (שכל כך דומה לו), ויעקב יכול להמשיך הלאה בדרכו. סוף כל סוף, הוא הצליח לסגור פינה אחת בחייו.

וכעת מגיע תורו של הפחד הגדול באמת. הפחד מלבן הוא כאין וכאפס מהחשבון הלא סגור עם עשו.

יעקב שולח מנחות נדיבות ביותר לפייס את אחיו, אבל זה לא עוזר. עשו בדרכו אליו, ועמו 400 איש (סקר קצר יגלה לנו שרוב הקוראים בטוחים שמדובר בצבא חמוש היטב. אבל לא! זה לא כתוב ולא נאמר. מי יודע, אולי עשו מכין קבלת פנים מלכותית לאחיו התאום? אולי גם הוא התגעגע? הרי גם הוא יצא מאותו הרחם). אבל יעקב כבר החליט: פניו של עשו למלחמה. ואז יעקב עושה דבר נורא. כל כך נורא שממש קשה לקרוא את זה! יעקב מעביר את משפחתו את הגשר הצר שעל מעבר היבוק, ומעמיד אותם מול האימה בסדר אהבתו אותם: את השפחות וילדיהן ראשונים מול קו האש, את לאה וילדיה שניים, ואת רחל ויוסף האהובים, אחרונים, רחוקים מהחזית! והוא עצמו לא עובר את הגשר הצר. הוא מבלה את הלילה לבד, רחוק מנשותיו וילדיו.

כשהשוחד לא עזר, נותר רק להתפלל. לראשונה בתורה יעקב מתפלל!

אבל תפילתו היא תפילת אדם מבוהל, והוא מבקש בקשה מאוד בעייתית: אני מפחד מאחי, מעשו, תציל אותי!!! או במילים אחרות: אני כל כך מפחד, אני משותק מרוב פחד, תטפל בו בשבילי!

אז זהו, שזה לא עובד ככה… אלוהים לא מחסל אנשים על פי בקשתנו, הוא לא שכיר החרב של גחמותינו או פחדינו.

ובכל זאת, תפילתו נענית! היא נענית בצורה המופלאה ביותר שתפילה יכולה להיענות. ואולי זו הדרך היחידה שתפילה נענית: אלוהים לא “מטפל” בעשו. אלוהים מטפל ביעקב!

הלילה יורד.

האימה בשיאה.

מתוך החשיכה מופיע איש מסתורי. חז”ל אומרים שהאיש היה שר צבאו של עשו.

האיש המסתורי נאבק עם יעקב כל אותו הלילה.

לראשונה בחייו יעקב לא בורח!

וכשהשחר עולה, האיש המסתורי מבקש מיעקב שיניח לו ללכת. הוא הרי שייך לממלכת הלילה, לממלכת הפחד, והנה עלה השחר…

ויעקב חדל לפחד.

האיש המסתורי סיים את שליחותו אבל יעקב לא מניח לו!

יעקב דורש ממנו את הבקשה היפה ביותר שאדם יכול לבקש: תברך אותי!

מדהים: יעקב, שכבר קיבל את ברכת אביו לפני הרבה שנים, שקיבל את ברכת האל בדרכו מבאר שבע אל הגלות בחרן, שקיבל את ברכת אלוהי הטבע בכל השפע האפשרי בעולם – ליעקב המבורך כל כך הייתה חסרה ברכה אחת בכדי שהוא יוכל לחצות את הגשר הצר ולשוב הביתה: הוא רצה את ברכת אחיו התאום, הבכור, הצייד. הוא רצה את ברכת עשו. ובלילה הזה הוא קיבל את הברכה שלה הוא חיכה מיום לידתו.

בלילה הזה הוא הפך מיעקב לישראל! זה שמחובר לעוצמתו, שמחובר לכל החלקים שבו – גם החלש והעדין והרגיש וגם החזק  והפראי. למעשה באותו לילה יעקב הופך להיות מה שהוא היה תמיד: תם. כלומר, שלם! זהו מסעו של גיבור, המסע אל מה שהוא היה מלכתחילה, לפני שהוא פחד להיות הוא עצמו.

יעקב הופך להיות האיש שיודע לנהל את חייו (“כי שרית” – מלשון שר, בעל שררה): כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה-שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. כט וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.

ההמשך ידוע: השמש עולה. עשרים שנות חושך מגיעות אל סיומן. יעקב, צולע, עולה על הגשר הצר, עובר את הירדן. במרחק מה ממולו ניצב אחיו התאום. הם בטח הביטו זה בזה דקות ארוכות. מבחינת עשו יעקב מעולם לא היה חלש, הוא היה ערמומי, פתלתל ומניפולטיבי. כעת ניצב מולו איש ישר, ישר-אל. ד וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ.

אני בוחר באופן מאוד מודע שלא לקבל את קביעת חז”ל שנשיקותיו של עשו לא היו כנות. אני מעדיף את הסיום שנותנת לנו התורה עצמה. כי עם הסיום הזה אני לומד לעבור את הגשר הצר, לשוב אל עצמי, לסלוח, להתפייס, ואם צריך, גם לבכות. ולדעת רק בדיעבד, שבעצם לא היה צריך לפחד כלל…

ביום שלישי זה אנו שוב נפגשים. נמשיך את השיחות על קשיבות, על הפערים בחיינו – ההיו או חלמנו חלום? האם גשר צר יכול לגשר על הפערים? האם צריך רק להתעורר מהחלום ולגלות שהפערים הם רק הפחדים שלנו, ושבמציאות הם לא באמת קיימים… נמשיך ונעמיק בנושא התפתחות רוחנית אצל ילדים, ונסיים באקזיסטנציאליזם ומוסריות בחינוך. בשעה 9:00 בבוקר נפתח במדיטציה. מסורת זו מסורת!

לא זכור לי שמישהו ביקש לעשות מנחה השבוע, לכן המנחה עדיין פתוחה.

אנא – הגיעו בזמן!!! ואנא – תשדלו מאוד שלא לצאת לפני הסיום. ואם מסיבה כלשהי אין באפשרותכם להגיע, אנא הודיעו לי.

ניפגש ליד הגשר הישן.

שבוע טוב,

אלישע

נכתב ע"י: הרב אלישע וולפין.
דילוג לתוכן