מספר פריט : 2626

וישב

מספר פריט : 2626

פרשת “וישב”,

בשיח הרוחני מרבים להשתמש במילה “מהות”. פעמים רבות אנו חשים שחיינו עטופים במעטפת חיצונית, של נימוסים והליכות, של מוסרניות המגיעה מחוצה לנו, מעטפת של תארים, כיבודים, הישגים, והרבה ציפיות של אחרים מאתנו.

פרשת וישב עוסקת במעטפת הזו. לעניות דעתי, שאלת החינוך, שייקה (פרופסור ישיעהו תדמור “בשבילם”), היא בירור ההלימה בין המעטפת למהות. לכבוד הפרשה, ולכבוד חג האורים, הגיע הזמן לברר אותה קצת, ואשמח לתגובות – גם לקבוצה כולה.

שני גיבורים יש לנו בפרשה, גבר ואישה. את האחד מלביש אביו האוהב בכותנת פסים, ואחר כך הבוס המצרי מלבישו במעיל של רב-משרתים, ובהמשך בבגדי אסיר, ולבסוף, בשיא הסיפור, מלך מצריים עוטה אותו במעטפת של המשנה למלך. עד כדי כך הוא מכוסה, שאפילו אחיו כבר לא יזהו אותו בפרשה הבאה.

את השנייה, תמר, מלבישים בבגדי אלמנות, והיא ביוזמתה פושטת אותם ולובשת ליום אחד, אך גורלי (יום אחד שישנה את פני ההיסטוריה האנושית לנצח), בגדי זונה (קדשה). בסוף אותו יום היא שבה לבגדי אלמנותה, עד שגם שקר האלמנות שלה נחשף, והיא שבה אל חיק החיים.

יעקב, המתגעגע לאשתו האהובה, מלביש את בנה הבכור בכותונת של אהבה ופינוק. אהבה ליוסף? אהבה לרחל? לא ברור! אחיו של יוסף יתבלבלו ויחשבו שכותונת הפינוקים הזו היא מהותו של יוסף! לכן הם קורעים אותה בברוטאליות מעליו. בתורה כתוב שהדם הוא הנפש. לכן, לא בדמו/נפשו של יוסף האחים יכתימו את הכותונת הקרועה, כי הכותונת/המעטפת הזו מעולם לא הייתה המהות שלו. הם יכתימו אותה בדם של עז. יעקב בכלל לא שם לב להבדל בין דם העז לדם של יוסף. רב המשרתים מלביש את יוסף במעיל השירות היוקרתי, ואשתו, שכל כך רוצה את יוסף, נשארת עם המעיל הזמני והמזויף של יוסף בידה, ויוסף, חופשי כתמיד, נשאר חופשי גם כאסיר בבית האסורים. הוא נשאר חופשי, כי הוא לא התבלבל בין מהות למעטפת!

יהודה הלביש את תמר בבגדי אלמנות נצחיים ושקריים, אבל היא, מתוך דבקות בחיים ובנצח האמיתי, פשטה מעליה את המעטפת החברתית הזו, ולבשה בגדי זונה, לא פחות. בסוף, היא זו שתגיד ליהודה, שחי בבלבול גדול בין מעטפת למהות, רגע לפני שהיא מושלכת אל האש: “הכר נא”! לאיש אשר המטה והפתילים האלו שלו, לו אני הרה! לא רק את מהותה היא חושפת, כי אם גם את מהותו.

ואכן, בלי להתכוון, דווקא יהודה, זה שמכר את יוסף למצרים, ואשר כפה על תמר בגדי אלמנות נצחיים, הוא זה שמוציא את שניהם לאור – או יותר נכון, נותן להם את החירות שלהם מהמעטפות שכולם כפו עליהם. כשהוא מודה על האמת (יהודה = הודאה והודיה). יהודה היה זה שהגה את רעיון מכירת יוסף למצרים. בעוד שבועיים (ועשרים שנה) הוא זה שייגש (פרשת “וייגש”) ליוסף, האח המחופש למצרי, וברגע של אמת מזככת, הוא ירגש את “המצרי”, עד שהדמעות של יוסף יזילו מעל פניו את האיפור, את המעטפת, את המסכה. יהודה, זה שמכר את יוסף מתוך בלבול גדול, הוא זה שיחשוף את מהותו של יוסף, מתוך כנות גדולה! זה אותו יהודה, שגזר על כלתו, תמר, אלמנות נצחית, שנפל בפח תחפושת הזונה שלה, ושכב איתה, ובכך גאל אותה מגורל ערירי – בלי להתכוון כמובן – אותו יהודה, רגע לפני שישליך את האלמנה הסוררת לאש, כל כך שהיא בהריון “מגבר אחר”, כשיגלה שהוא הוא אבי התאומים שברחמה, הוא יודה שהיא היא הצדקת. הוא מכריז למעשה,  שהצדק הוא הוא מהותה. יהודה הציל את תמר ממוות, תרתי משמע – גם מהאש שהוא גזר עליה, וגם מהאלמנות שהוא כפה עליה. מהזיווג של יהודה ותמר ייצא דוד המלך, וביום מן הימים גם המשיח.

יוסף ותמר, גדולים מהחיים, מחויבים לחלוטין למהותם, ומסרבים להיכנע לתכתיבי המעטפת החברתית. הם לעולם לא מזדהים עם המעטפות שכולם שמים עליהם. לא כותנת הפסים ייצרה את החלומות של יוסף. כותונת רב המשרתים לא הפכה את יוסף לג’יגולו של אשת הבוס, וגם חליפת האסיר לא בלבלה אותו לרגע, בהמשך, גם לא בגדי המלכות. נאמנותו למהותו הביאה גאולה גדולה לסיפור.

באשר לתמר, היא לא נתנה לנורמות החברה הפטריארכאלית לעגן אותה. היא לא בחלה במעטפת של זונה, כדי לשחרר את מהותה מכבלי אבות האומה. נאמנותה למהותה עוד תביא גאולה גדולה לעם ישראל.

בחינוך לרוחניות, אנו נקראים לשאוף אל המהות – המהות שלנו, ושל הבריאה כולה. לא להשתעבד למעטפות, במיוחד עם המעטפת היא שקרית. אבל בלי מעטפת אי אפשר! אין מהות ללא תיווך של מעטפת. מכיוון שלמהות אין צורה, המעטפת נותנת לה צורה, קול, יצר, ידיים ורגליים לפעול בעולם. גם העור העוטה אותנו מבחוץ, הוא מעטפת, מעטפת מבורכת! וברוך השם, המעטפת הזו מזדקנת עם הזמן, והאור שמתחת לעור הדקיק יכול לזהור יותר. לכן המעטפת חשובה מעין כמותה!!!

הטרגדיה היא כאשר המעטפת בוגדת במהות, או כשמלכתחילה היא נכפית על המהות על ידי כוחות ואג’נדות חיצוניות, וכובלת את המהות בשקר של זהות מזויפת.

שאלת החינוך היא האם יש הלימה, מחייה ומאפשרת, בין המעטפת למהות? האם נסכים לאפשר לילדים שאנו מחנכים, ובעיקר… לעצמנו… לבדוק כל פעם את המעטפות העוטפות אותנו???

אבל הבירור הזה הוא תמצית האימה האנושית, שהרי המעטפת באה להגן. ולכן כל בירור של יחסי מעטפת-מהות חייב להיות מכבד, עדין, איטי, רך, ובעיקר אוהב. כן, כן, בעיקר אוהב. כי גם את מעטפת השקרים חייבים לאהוב, אחרת היא לא תיזל לעולם.אהבתו של יוסף לאחיו הזילה מעל עיניו בסופו של דבר את האיפור המגן. אהבתה של תמר לחיים וליהודה הסירה מעליה את בגדי אלמנותה, ואז את בגדי הזונה, ובסוף את שקריו של יהודה.

מי ייתן ואור נרות השבת ונרות החנוכה לא יבלבלו אותנו. גם הם מעטפת לאור המהותי.

שבת שלום וחג אור שמח,

אלישע

להורדת הדרשה בקובץ PDF

נכתב ע"י: הרב אלישע וולפין.
דילוג לתוכן