מספר פריט : 2628

וישב – דרשה 2

מספר פריט : 2628

השבת הזאת מתפשטים ויורדים, מתפשטים ויורדים.
זאת השבת שבה מתחילה הירידה הגדולה. והיא מתחילה באופן מתעתע: (בראשית ל”ז) א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. הגעתי למנוחה ולנחלה, חושב יעקב. שבתי הביתה מגלות ארוכה. התפייסתי עם אחי, הוא אפילו פינה לי את הארץ. אני יכול סוף כל סוף לשבת.

יש עוד שיעור אחד שיעקב הולך ללמוד, בעצם שניים.
השיעור הראשון: האדם מתכנן ואלוהים צוחק.
השיעור השני: רצית לשבת??? לא בעולמי!!!

בעולם שבראתי, אומרת המציאות, כל מה שאינו מתפתח נסוג. אין אצלנו סתם לשבת. הרבה מפנטזים על המנוחה והנחלה (פנסיה מוקדמת, רגל על רגל…). זה בסדר גמור, אבל לשבת פירושו להתחיל לרדת.

וזה מה שקרה. יעקב חשב שמסעו הסתיים, והגיע העת לשבת. וזה השלב שבו משפחתו התחילה להתפרק, והצעד הראשון לירידה הגדולה מצריימה החלה.

מעניין לראות שאף אחד בסיפור לא יורד מבחירתו החופשית. כמעט תמיד האדם מורד.

הראשון לרדת הוא כמובן יוסף. יוסף הוא המורה הגדול בירידה לתהומות. קודם הוא מורד לבור על ידי אחיו, ובעודם דנים מה לעשות בו – להרוג אותו או להשאירו במעמקי הבור – חולפת לה אורחת גמלים בדרך למצרים, והאחים מחליטים להעלות אותו ולמכרו למדיינים ולהורידו מצריימה. הוא עוד לא יודע שזו לא הירידה האחרונה. לפני שהוא הורד לבור, האחים מפשיטים מעליו את כותנת הפסים שאביו תפר לו באהבה רבה, רבה מדי כנראה.

וכך יוסף מורד עירום לשוק העבדים במצרים.

כעת תורו של יעקב לרדת, או להיות מורד בעל כרחו. הוא רואה את כותנת הפסים של בנו, והיא מוכתמת דם. (בראשית ל”ז) לד וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ יָמִים רַבִּים.  לה וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל-בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.

יעקב ממאן להתנחם, ומבקש לרדת אל בנו, שאולה. גם יעקב עדיין לא יודע שזו רק תחילת הירידה…

בינתיים יוסף מגיע למצרים ונראה לרגע שתהליך הירידה נעצר. אפילו התהפך. אבל זו טעות חמורה. לפעמים הצלחה רגעית נראית כעלייה, בעוד שבפועל היא מקפצה אל הנפילה הכואבת הבאה. יוסף נמכר להיות משרת פשוט בביתו של שר חשוב, הישג לא רע לכשעצמו, ובזכות כשרונו ותבונתו, הוא מטפס מהר מאוד בסולם הדרגות של עולם השירות, והופך להיות המשרת הראשי בבית. אלא, שברגע השיא, כשהוא שוב יושב לו על זרי הדפנה, נהנה מהמעמד שקנה לעצמו, אשת הבוס, שנכבשה בקסמו, מתחילה להטריד אותו מינית. הוא דוחה את חיזוריה, מתוך נאמנות למעסיקו ולאחריות המוטלת עליו. אבל היא לא מוותרת. בשלב מסוים היא מנסה לאנוס אותו לשכב עמה. הוא מצליח לחמוק ממנה, אבל היא תופסת במעילו. תוך כדי בריחה המעיל שלו נשאר בידיה.

שוב יוסף הופשט – הופשט ממעמדו הזמני; הופשט ממה שהוא חשב בטעות שייתן לו הגנה בעולם – גם כותנת האהבה של אביו, וגם מעיל השררה של השר!

כך, פעם אחר פעם יוסף שב להיות אדם “פשוט”.

אשת השר לא מאבדת את עשתונותיה. היא זועקת “לעזרה”. לבעלה, שמגיע הביתה בבהילות, היא מספרת שיוסף ניסה לאנוס אותה, והיא, בגבורה רבה הצליחה להבריח אותו, והנה הראייה: המעיל שלו, שנשאר בידיה תוך כדי המאבק בו…

יוסף שוב מורד לבור. שוב עירום. הפעם לבית האסורים. שם הוא נשכח על ידי העולם, ונרקב תקופה ארוכה ביותר. עד שהחלומות יעלו אותו מעלה מעלה.

ובינתיים, בארץ כנען, אנחנו פוגשים גיבור חדש, וגם הוא בסימן של ירידה: יהודה.

עד עתה שמענו רק על לידתו. סיפור מקסים, סיפור של הודיה. אבל השבוע אנחנו למדים שהוא זה שהגה את רעיון המכירה של יוסף והורדתו מצריימה.

משהו קורה שם, לא ברור מה. אנו יודעים רק ש… (בראשית ל”ח) א וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו… יהודה, שאינו הבכור, אבל כנראה זכה למעמד של בכורה, ירד ממעמדו, עוזב את החמולה, ויורד לגור באיזור תמנתה. חז”ל מפרשים את ירידתו כעונש על מה שעולל ליוסף, או יותר נכון, לאביו. יעקב שקע באבל כבד מאוד וכל ניסיונות בניו לא הצליחו לנחמו. לאבל הכבד שירד על הבית אחראי יהודה, והוא כבר לא יכול לשאת זאת. וכך, במקביל לירידתו של יוסף יורד גם יהודה. שהוריד יורד/מורד!

בפרשות הבאות תהיינה עליות מאוד גדולות: יוסף יועלה מהבור ויעלה לגדולה, וגם יעקב עצמו יזכה לראות שוב את בנו ולעלות מאבלו. בסוף ספר בראשית בניו של יעקב אף יעלו את עצמותיו לארץ אבותיו.

ורק אף אחד בזמן אמת לא שם לב ש… העליות הללו מתעתעות ומטעות. הן כולן חלק מהירידה הגדולה באמת, הירידה האולטימטיבית, שאין ירידה גדולה ממנה: הירידה המשמשת ובאה של ישראל למצרים והשקיעה הגדולה בביצה התובענית של השפע שמזמן הנילוס.

ואנו נשארים עם השאלה הגדולה: אם כן, מהי ירידה? האם היא מחויבת המציאות? האם חייבת להיות, למשל, ירידה לצורך עלייה גדולה יותר? האם יש דרך להימנע מירידות שכאלו בחיינו?

אני רוצה להיזהר מתשובה מוחלטת מדי. קטונתי. מצד שני, אני הרי מהמאמינים הגדולים בטוב הנסתר. שטוב גדול מסתתר לו בכל דבר. לא שמשהו טוב יקרה אחרי הרע. אלא שהדבר עצמו הוא טוב! יוסף בעצמו, “הקרבן” הגדול של הסיפור, יטען בפני אחיו בעוד כמה פרשות, שמכירתו למצרים הייתה חלק מתכנית על גדולה וטובה.

אני אמנם מאמין בזה, אבל אני מאמין גם בדבר נוסף: שאנחנו לא מבינים נכון את המילה ירידה, ולכן גם לא את המילה עלייה. אין שום קשר בין עלייה וטוב וירידה ורע. זו טעות שמביאה לסבל רב. ירידה אינה עונש. ירידה היא ברכה גדולה. במקום שאליו יורדים מתקיימים התהליכים החשובים ביותר, המשמעותיים ביותר, היקרים ביותר, בתהליך התגשמותנו. במעבה האדמה הרי נוצרים תהליכי האלכימיה המופלאים ביותר: חומרים אורגניים “נחותים” הופכים לזהב, לפחם לנפט, וליהלומים. במעמקים החומרים “הירודים” נהיים “נעלים”. במעבה האדמה זרע נרקב והופך לנבט.

יוסף ידע את זה! לכן יוסף לא מתלונן. שימו לב: יוסף לרגע לא מתלונן! הוא הרי חלם את חלומותיו, והוא יודע בדיוק לאן פניו מועדות. אלא שהוא לא יודע איך זה יקרה, איך החלומות יתממשו. כשהוא יוצא לחפש את אחיו במצוות אביו, הוא פוגש איש מסתורי: (בראשית ל”ז) טו וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה-תְּבַקֵּשׁ.  טז וַיֹּאמֶר אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה-נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים.

יוסף מבקש את אחיו. הוא יודע שהם “רעים” (לא רועים). הוא יודע שהם לא סובלים אותו. יוסף מבקש את אחיו, כי הוא מבקש למעשה את גורלו. את ייעודו.

אני אוהב את יוסף מאוד. הוא מורה דגול. כתבתי עליו רבות בעבר, לכן אסתפק רק באמירה שיוסף יודע היכן מתכות הופכות לזהב. והוא סומך על התהליך. הוא יודע שירידה אינה לצורך עלייה. אלא שהירידה היא העלייה. בדיוק כמו שעלייה היא ירידה. לא זה טוב וזה רע, במובן הערכי של המילה. שניהם טובים, במובן המוחלט של המילה.

יוסף יודע שחלומות מתגשמים.

…במעמקים.

ביאליק אמר את זה הכי יפה:

נַד, נֵד, נַד, נֵד
רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד!
מַה לְמַעְלָה?
מַה לְמָטָּה? –
רַק אֲנִי,
אֲנִי וָאָתָּה;
שְׁנֵינוּ שְׁקוּלִים
בַּמֹּאזְנָיִם
בֵּין הָאָרֶץ
לַשָּׁמַיִם.

שבת שלום,

אלישע

נכתב ע"י: הרב אלישע וולפין.
דילוג לתוכן