מספר פריט : 2568

וויטקומב, בורקו וליסטון (2008) למה ללמד? חלק II

מספר פריט : 2568

Whitcomb, J., Borko, H., & Liston, D. (2008). Why teach? Part II. Journal of Teacher Education, (39)4, 267-272.

הכותבים מגיבים לפתיח שכתבו למהדורה קודמת שבה הם הציעו תוכנית להכשרת מורים המפתחת: 1) חיבור בין חשיבה לרגש 2) הנחה של עצמי פנימי ואמונה שהנחה כזו מחייבת, 3) עצמי המדריך את תהליך החיים. הכותבים מודעים לכך שעמדות כאלו “מעלות את הסוגיה הבעייתית של ערבוב בין רגש, רוח ואינטלקט” (עמ 267). הרטוריקה שלהם מציעה להתמקד במשמעות שעשויה לחרוג אל עבר רוחניות לאור תפיסתו של יובנר (1999 ר’ סקירה) ולרנר (2000) כחקר ה’יותר’ של חיינו. ‘יותר’ זה יכול להופיע כטרנסצנדנטי ו/או כאימננטי (עמ’ 272). האמצעים לפיתוח הכשרת מורים טרנספורמטיבית נמצאים ב”נרטיבים אלטרנטיביים שמאתגרים את התפיסות של סטודנטים ומרחיבות את מעגל המשמעות המוכר להם” (עמ’ 267). זאת ניתן להשיג באמצעות חיבור עם רגש ואינטלקט שאינו מניח תשובה מסויימת ובדרך כלל הוא עוצמתי במיוחד כשהוא מגיע בזמן בו אדם אינו בטוח בדרכו, ונשען על עין פנימית או עצמי פנימי.

הכותבים מציעים פדגוגיה המשלבת קונטמפלציה וטקסטים הומניסטיים. הם מבקרים את אלו הנשענים על רפלקציה באופן אינסטרומנטלי (עמ’ 268). הבסיס לגישה טרנספורמטיבית בהכשרת מורים נמצא בהתייחסות למתח שבין “הרצון בחינוך שמנסח ומאשרר תפיסות מסויימות מצד אחד, ובוחן ומאתגר אותן מצד שני” (שם). הגישה הקונטמפלטיבית מאופיינת ב: 1) אי קביעת “תוצר סופי” ו 2) הישענות על “עצמי פנימי המדריך את צעדנו הבא במסע” (עמ’ 270). הכותבים טוענים כי יש לטפח את המרחב הפנימי של העצמי משום שעבודתם של מורים עמוסת קשיים ולחצים שההתמודדות עימם דורשת היכרות עם מרחב כזה. לשם כך נדרשת גישה קונטמפלטיבית שרואה ב”חיי ההוראה …מסע פנימי שמניח עצמי פנימי”. הם רואים גישה כזו ככרוכה באמונה וסליחה (עמ’ 268). המקורות לגישה זו מצויים אצל יובנר (1999) ואצל מרדוק (1971). הם תופסים אמונה באופן ארצי: “אמונה בעצמי פנימי לא מבטיחה תוצאות חינוכיות ורודות אך היא מניחה כוחות פנימיים שמאפשרים לנו התמודדות עם קשיים בלתי נמנעים” (עמ’ 270). אמונה חייבת להיות כרוכה בסליחה משום שכשלונות הם בלתי נמנעים. הגישה הקונטמפלטיבית כאן מעוגנת גם במעורבות חברתית ולא בהתבודדות.


The authors are responding to their own editorial of a previous issue named “Why teach?” in which they proposed that teacher education could facilitate candidates’ transformation by tending to: 1) the fusion of thinking and feeling. 2) the assumption of an inner self and the faith it involves, and 3) a self that can guide the process of life. The authors begin by acknowledging this position’s raising “the specter of unduly intermingling emotional, spiritual, and intellectual realms.” (p. 267). Their rhetoric suggests a focus on meaning which does traverse the spiritual realm, yet has nothing to do with proselytizing. They refer to spirituality in light of Huebner (1999 see review) and Lerner (2000) as a search for “moreness” in our lives, which may have transcendent and/or immanent manifestations (p. 272).The means to cultivate transformative teacher education lie in “alternative narratives that challenge students’ received views and enlarges or redirects students’ circle of meaning” (p. 267). It does so in a manner that engages feeling and intellect, does not presuppose a particular answer and is frequently most powerful when it comes at a time when one is not sure of one’s way, and relies on an inner eye, an inner self.

The authors combine humanistic texts and a contemplative approach as their pedagogy. They critique those promoting reflection as “an instructional tool used unduly to impost on students a set of programmatically approved beliefs.” (p. 268). The basis of a transformative approach to teacher education will tend to the tension between: “our desire for an education that articulates and affirms beliefs on one hand and one that explores and challenges them on the other” (p. 268). The contemplative approach is characterized by: a) not presuming a particular “end product” and b) relies on “an inner self for guidance as to the next step along this journey” (p. 270). The authors claim that the inner-terrain of self must be fostered, for the teachers’ work is riddled with life-vicissitudes and pressures with which they learn to cope only by being in touch with this inner-terrain. This tendency demands a contemplative approach that views “the teaching life as…an inner journey that posits an inner self”; a disposition which they tie with faith and forgiveness (p. 268). The sources for this approach lie in Huebner’s (1999) and Murdoch (1971). Their notion of faith is down to earth: “Faith in one’s inner self does not promise rosy educational outcomes, but it does presume inner resources to face the inevitable headache and heartache” (p. 270). Faith must work hand in hand with forgiveness for we are bound to falter on our journey. They promote a view of contemplation as socially active rather than leading to seclusion.

Huebner, D. (1999). The lure of the transcendent. Mahwah, NJ: Lawrence Erlbaum.

Lerner, M. (2000). Spirit matters. Charlottesville, VA: Hampton Roads.

Murdoch, I. (1971). The sovereignty of good. New York: Schocken

נכתב ע"י: וויטקומב ג'.
דילוג לתוכן