מספר פריט : 2554

וואלש (2011) סוגות של בינה: תרומות אינטגרליות קונטמפלטיביות ובין-תרבותיות

מספר פריט : 2554

Walsh, R. (2011). The varieties of wisdom: Contemplative, cross-cultural, and integral contributions, Research in Human Development, (8)2,109-127

וואלש בוחן מהי בינה? מהי בינה קונטמפלטיבית? האם יש סוגים שונים שלה? והאם ניתן לזהות התפתחות בינה כקו התפתחותי נפרד שניתן לטפחו דרך חינוך? וואלש מגדיר בינה כ”בסיס של תובנה עמוקה של הקיום, יחד עם היענות מיומנת לעניינים קיומיים שתוצאותיה תורמות לכל מי שמעורב בסיטואציה” (עמ’ 110). וואלש עוקב אחר הפלורליזם המתודולוגי האינטגרטיבי של ווילבר (ר’ סקירה) על מנת לענות על שאלותיו. הוא טוען כי “בקרב אינדיבידואלים, פקחות מופיעה כתובנה סובייקטיבית, התנהגויות אובייקטיביות ושינויים נוירונאליים. בקרב הקולקטיב, בינה היא סובייקטיביות המגולמת בתוך האתוס התרבותי: אמונות, ערכים, מוסר ורעיונות משותפים לתרבות” (עמ’ 113). וואלש בוחן את המודל האינטגרטיבי של ווילבר. הוא מתעניין במיוחד בשלבי ההתפתחות הטרנס-פרסונאליים משום שאלו כרוכים במסורות קונטמפלטיביות ובבינה. הוא מציע מספר תיאוריות לגבי התפתחות בינה: 1) בינה כמזוהה עם שלב התפתחותי מסוים כמו בתיאוריה של אריק אריקסון. 2) תיאוריות איזון כמו במקרה של התיאוריה הבודהיסטית של שבעת מרכיבי ההארה. כאן הטענה היא שבינה מופיעה כאשר מספר יכולות עוברות תהליך של איזון. 3) תיאוריות אינטגרטיביות שמציעות כי בינה מופיעה כשילוב של רגש וקוגניציה. וואלש בוחן את התפקיד של “מצבים מנטאליים” בעוררות של בינה. “מסורות קונטמפלטיביות חותרות לא רק להצצות על מצבי תודעה גבוהים, אלא מבקשות להביא את האדם לייצב מצבים כאלו. המטרה היא להפוך מצבים זמניים וחולפים לתכונות מתמשכות, מצבים גבוהים לשלבים גבוהים, חוויות שיא לחוויות מישוריות, והתגלות לאישיות (גולמן, 1996, טארט, 2001).” חוקר הדתות יוסטון סמית (1997) טען כי המטרה היא “להפוך הבהקים של הארה לאור קבוע”. “התוצאה היא שהצצות חטופות הופכות לחזון מתמשך, פרספקטיבות חדשות הופכות למט-פרספקטיבות קבועות, ותובנות חדשות מתפתחות לתובנות מתמשכות” (עמ’ 121). תפיסה כזו פירושה “שהיכולת שלנו לזהות ולהשתמש בבינה עשויה להיות מותנית ברמת ההתפתחות ובחוויה של מצבים מנטאליים רלבנטיים. בקצרה, בינה עשויה להיות תלויית שלבים ותלויית מצבים תודעתיים” (עמ’ 121). אדם צריך גם להיות בשלב התפתחותי מסויים וגם לחוות חוויה מסויימת על מנת להכיר בבינה ולפעול על פיה. וואלש בוחן סוגים שונים של בינה וטוען להבחנה בין שלושה אופנים של ידיעה סובייקטיבית – “תפיסה אינטואיטיבית, הבנה מושגית, ותובנה על-מושגית” (עמ’ 124). אופנים אלו צריכים להשפיע על הבנת המושגים פרוניסיס וסופיה שמתארת הפילוסופיה המערבית.


Walsh explores the question of wisdom. What is it? What is contemplative wisdom? Are there different types? And most importantly: can we identify wisdom as a discrete line of development that we can later learn to cultivate through education? Walsh defines wisdom as “a foundation of deep insight into, and mature understanding of, the central existential issues of life, together with practical skill in responding to these issues in ways that enhance the deep wellbeing of all those who the responses affect” (p. 110).

His exploration follows Wilber’s integrative methodological pluralism (refer to Wilber in this review) to answer such question suggesting that: “In individuals, sagacity appears as subjective insights, objective behaviors, and neural modifications. In collectives, wisdom is embedded subjectively in the cultural ethos: the innumerable shared beliefs, values, ethics, and ideas of a culture.” (p. 113) Next, Walsh explores Wilber’s integral developmental model. Of special interest to Walsh are the transpersonal stages, for these according to contemplative traditions are linked with wisdom. He then proposes a number of theories which suggest the emergence of wisdom: 1) Wisdom as identified with a specific developmental stage as in Erik Erikson’s theory 2) balance theories similar to the Buddhist seven factors of enlightenment. Here the claim is that wisdom emerges when a number of capacities are balanced. 3) Integration hypotheses suggesting wisdom emerges as a combination of emotion and cognition for example. Walsh then explores the function of “states of mind” within the pursuit of wisdom. “Contemplative traditions aim not just to glimpse altered states and higher perspectives, but to stabilize them. The goal is to transform transient states into enduring traits, higher states into higher stages, peak experiences into plateau experiences, and epiphanies into personalities (Goleman, 1996; Tart, 2001).” The religious scholar Huston Smith (1997) suggested that the goal is “to transform flashes of illumination into abiding light.” The result is that brief glimpses extend into continuous vision, novel perspectives become permanent meta-perspectives, and new insights develop into enduring understandings” (p. 121). The caveat to which this points us is that: “our ability to recognize and use wisdom may depend on our level of development and our experience of relevant states of mind. In short, wisdom may be stage-dependent and state-dependent” (p. 121). one needs to both be at a certain developmental stage and to experience a certain state for wisdom to become acknowledge and enacted. Walsh then explores types of wisdom suggesting a distinction between three types of subjective knowing “intuitive apprehension, conceptual understanding, and transconceptual insight” (p. 124). these are to inform a conception of Western philosophy’s phronesis and sophia.

Goleman, D. (1996). The meditative mind. New York, NY: Tarcher.

Smith, H. C. (1997). Reference.com. Retrieved from http://www.reference.com/browse/Huston_Smith

Tart, C. (2001). States of consciousness (2nd ed.). New York, NY: iUniverse.

Wilber, K. (2006). Integral spirituality. Boston, MA: Shambhala.

נכתב ע"י: וואלש ר..
דילוג לתוכן