מספר פריט : 2549

וואלאס אלן, במאמר זה מ 1999 וואלאס מתאר את התרגול של מדיטציית שאמאטה (השקטה/ריכוז) ואת הגיונו.

מספר פריט : 2549

***Wallace, Alan. B.

אלן וואלאס הוא אחד מחוקרי המדיטציה החשובים בעולם כיום. נקודת המבט הייחודית שלו מבוססת על הכשרתו בפילוסופיה של המדע ובלימודי דתות, ועל שלוש עשרה שנים כנזיר בטיבט שכללו פרקי התבודדות ארוכים של מדיטציה. הוא שירת כמתורגמן של הדאלאי לאמה וכיום עומד בראש המכון ללימודי תודעה בסנטה ברברה. פרסומיו של וואלאס עוסקים בעיקר בדיאלוג שבין הבודהיזם למדע. וואלאס לא כותב על חינוך כמעט, אך לעבודתו השלכות חשובות על הקונטמפלציה בחינוך. לטעמי האישי אם נסתפק בהבנה חובבנית של קונטמפלציה גם נסיונותינו לשלב רוחניות בחינוך יהיו חובבניים. נוכח עמימותו של המושג “רוחניות”, ונוכח גישות מטריאליסטיות הוגים כאלן וואלאס הם מהותיים ביותר משום שהם יודעים להציג את הקונטמפלציה בשפה מדעית וברמה הגבוהה ביותר שיש. כאן נסקרו בקצרה ספריו הטאבו של הסובייקטיביות (2000), מהפכת הקשב (2006) ומאמר מתוך כתב העת ללימודי תודעה.

במאמר זה מ 1999 וואלאס מתאר את התרגול של מדיטציית שאמאטה (השקטה/ריכוז) ואת הגיונו. התרגול נחשב לשלב מקדים בפיתוח ויפאסאנה (תובנה). תובנה וריכוז נתפסים כשני ענפים של מדיטציה בודהיסטית. במסורות רבות הן כונסו לתוך תרגול אחד, אך וואלאס מתמקד בחקר שאמאטה באופן טהור. שאמאטה כוללת תשעה שלבים שלאורכן התודעה היומיומית ה”דיס-פונקציונאלית” והנודדת מובאת לרמה של ריכוז חד-נקודתי. הוריאציה הטיבטית של שאמאטה מבוססת על כך שחקר ההיות דורש שכלי המחקר (התודעה עצמה) יוכשר למחקר. אך, התודעה במצבה הלא מיומן נוטה לרפיון או לעוררות יתר ואלו מהווים שני מכשולים לתפקודה הראוי (עמ’ 176). הם מונעים מן התודעה לבסס עצמה באופן חד-נקודתי על אובייקט המחקר. מיינדפולנס ואינטרוספקציה הן שתי התכונות הנדרשות כדי לפתח יציבות ובהירות. יציבות ובהירות מתוארות דרך מטאפורה של טלסקופ. ראשית יש לייצבו על חצובה, ולאחר מכן יש לפקס אותו כדי לקבל בהירות (עמ’ 177). השילוב של שני אלו יוצר אפשרות לרגעי הבחנה שבהם התודעה איננה נודדת מאובייקט המחקר. בשלבים הראשוניים נדרש ריכוז בנשימה או דמיון של אובייקט כמו חלוק נחל (עמ’ 168). לאחר מכן מתקדמים לחקר של התודעה עצמה.

הגיון התרגול מתואר באופן רחב יותר דרך עיסוקו של וואלאס במושג ה”סובייקטיביות” בספר הטאבו של הסובייקטיביות (2000). בספר זה וואלאס משווה בין המדע המערבי שדחה את הסובייקטיביות לטובת אובייקטיביות, לבין הגישה הבודהיסטית לאימון מנטאלי שמחנכת את התודעה להפוך להיות מכשיר לחקר עצמה. המדע המערבי פיתח מכשירי המדידה ומתודולוגית מחקר במקביל להתפתחות הידע, אך באשר לחקר התודעה הוא לא התקדם בצורה דומה (עמ’ 88). לפיכך וואלאס בוחן את הסובייקטיביות ואת האופן בו ניתן לחקרה דרך תרגול קונטמפלטיבי. תיאור זה כולל גם עיון בכתיבתו של וויליאם ג’יימס אשר דחה את האפשרות לפיתוח תשומת לב רצונית לעומת תרגול שאמאטה שכל כולו מכוון לכך (עמ’ 105). ב 2006 וואלאס פרסם את מהפכת הקשב כמדריך לתרגול שאמאטה המכוון לקהל הרחב. זהו ספר מומלץ ביותר משום שהוא פרקטי ובהיר. הוא כולל גם חלקים אוטוביוגרפיים שבהם וואלאס מתאר את התנסויותיו. הספר מתאר גם קשיים בתרגול, מסביר שלבים שונים שמאפשרים ניטור של ההתקדמות בתרגול, ומציע תרגולות שונות המשלימות שאמאטה עם תרגולים מוסריים כמו חמלה, ואהבה נדיבה.


Alan Wallace, is currently one of leading scholars of religious studies. His unique vantage point lies in an education that includes philosophy of science, religion studies and thirteen years as an ordained monk in Tibet including periods of months and years in solitary meditational retreats. He served as a translator for HH the Dalai Lama, and is currently head of the Santa Barbara institute for consciousness studies. Wallace’s publications are mostly concerned with the ongoing discussion between Buddhism, and science. While Wallace is not known for writings in the field of education, I believe his work is a crucial foundation to the understanding of the contemplative movement that is currently sweeping North America. Indeed, this is my own bias, but I believe it to be based on a sound claim: If we settle for a rudimentary understanding of contemplative practices, our attempts to enhance “spirituality” in education will result as rudimentary. Given the vagueness of such concept as “spirituality”, given unfriendly materialist views, derogatory conceptions and many other obstacles facing those who attempt to incorporate practice conceived as “spiritual” in school, claims in respect to the incorporation of contemplative practice in education require the most rigorous accounts of practice and their rationales. In this sense Wallace is one of the best (perhaps the best) sources I have encountered, to bring a highly scholarly yet lucid comparative account of Buddhism and the ways in which its study can take the Western science of consciousness to its next level. I here describe only a fraction of his work including The Taboo of Subjectivity (2000), The Attention Revolution (2006) and a paper (1999) from the Journal of Consciousness Studies (all listed in the reference section).

In his seminal paper (1999) Wallace describes the rationale and practice of Buddhist Shamatha (translates as quiescence). This practice is considered a preparatory phase preceding the cultivation of vipasyana (insight). These are known to be two strands of Buddhist meditation. In many Buddhist traditions they are combined into one practice, however, Wallace makes a point of exploring this practice in its “pure” original form. Shamatha consists of nine phases which take the lay-consciousness from its coarse day-to-day “dysfunctional” wandering-nature to the peak of Shamatha lying in awareness-of-awareness achieved by means of razor-sharp one-pointed-concentration. The Tibetan Buddhist version of Shamatha suggests that the study of one’s being requires that the tool for the study (one’s own mind) be trained for such purpose. Yet, the mind in its untrained mode tends to laxity and excitation as two hindrances to its proper functioning (p. 176). These prevent the mind from establishing itself one-pointedly on its object of inquiry. Mindfulness and introspection are the two qualities to be developed through the practice towards the development of stability and clarity. The latter two are compared to a telescope that requires mounting over a stable tripod (stability) and then focusing the lens (clarity) (p. 177). The combination of these two creates favorable conditions for moments of ascertainment in which one’s mind does not waver from its object of study. In the beginning phases this entails focusing on one’s breath or on a visualization of an object such as a pebble (p. 168). Later on one advances to explore consciousness itself.

The rationale of the practice is presented by Wallace more elaborately as he addresses the concept of “subjectivity” in The Taboo of Subjectivity (2000). In this book he compares Western science as it gradually renounced subjectivity in favor of objectivity and the Buddhist approach to mental training that educates the mind in becoming the instrument of its very own nature. Western science has advanced through a concomitant development of the instruments and methodologies applied towards its inquiry yielding respective development in the sophistication of the knowledge discovered. However in respect to the study of consciousness we have not made equal progress (p. 88). Thus Wallace embarks on the study of subjectivity and the way it can be advanced through contemplative practice. This account includes a compelling juxtaposition between a William James’s rejection of the possibility for cultivating sustained voluntary attention, in comparison to Shamatha’s practice. (p. 105). In 2006 Wallace published Attention Revolution as a guide to Shamatha oriented to a broader public. This would be the book to read for those who seek a more user-friendly practical account of the practice. It includes both autobiographical accounts of Wallace’s own experience and a description of the various hindrances and characteristics of each of the practice’s consecutive phases. (Refer also to Mamgain 2010 in this review for some of Wallace’s suggested practices applied in higher education).

Wallace, A. B., (1999) The Buddhist tradition of Samatha: Methods of refining and examining consciousness. Journal of Consciousness Studies, 6 (2-3), 175-187.

Wallace, B. Alan (2000). The taboo of subjectivity. New York: Oxford University Press

Wallace, B. Alan (2006). The attention revolution. Boston: Wisdom Publications

נכתב ע"י: וואלאס אלן.
דילוג לתוכן