מספר פריט : 2536

וארא

מספר פריט : 2536

עמיתים יקרים,

לב פרעה כבד השבוע, כבד מאוד. לא ביום אחד זה קרה. כבר שנים שליבו הולך ומתקשה, הולך ומתכווץ, הולך ונסגר.

גם הלב שלנו לא התקשה ביום אחד, ולכן לא שמנו לב (תרתי משמע), עד שיום אחד, הוא כבר היה כבד מנשוא. ואז, במקום להקליל, עשינו את ההפך. סגרנו אותו יותר. ככה פועל מנגנון הפחד.

הלב מתכווץ לנוכח הפחד, הפחד שבא עם הכבוד והשררה, הפחד משבריריות הכוח, משבריריותנו. הפחד ממותנו, מסופיותנו. הפחד שכמיהותיו של האחר יבואו על חשבוננו ויפוררו את אחיזתנו בכל מה שהישגנו. הפחד מהיעדר השליטה. וככל שמפחדים יותר, סוגרים יותר.

ורק שלא יישבר! רק שלא ייסדק! זה הפחד הגדול. עד שכבר אי אפשר יותר… כי “כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ” (שמות א, 12).

וכשסוף סוף הלב נשבר מתחיל תהליך התיקון והריפוי: כי “קָרוֹב ה’ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב” (תהלים לד, יט), “הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם (תה׳ קמז, ג), ו”אין שלם מלב שבור”, אמר הרבי מקוצק.

במימד הרוחני מרכז ההוויה של האדם הוא הלב (מטאפורית או ממש, על כך חלוקות הדעות). במימד האינטלקטואלי, לעומת זאת, תודעתו של האדם מתרכזת בשכלו, במוחו. שימו לב (תרתי משמע) מהיכן אתם קוראים את המילים שלפניכם? השכל יבין את המילים ברמה המילונית, הלוגית, אבל לעולם לא יצליח להתחבר, לדעת באמת, להזדהות, להבין את המכלול. הלב, לעומת זאת, יתחבר מיד! והבטן (תודה ששאלתם)… עליה נדבר בפעם אחרת.

באילן הספירות הקבלי, שגם נקרא “אדם קדמון”, כי הוא מתיימר לסמל את תבנית היקום כלו, הלב הוא ספירת תפארת. אל ספירת התפארת מתנקזים אנרגיית החיים/הבריאה מספירת חכמה (“מוח ימין” – המוח האחדותי) וספירת בינה (“מוח שמאל” המוח המקטלג), ספירת גבורה (“יד ימין”, היד החזקה, הדומיננטית) וספירת חסד (“יד שמאל”, היד החלשה). ספירת תפארת, או הלב, מאזנת בין כולם ומסנטזת את כולם. הלב רואה את המכלול, את האחדות, את הטובה הרחבה (“ארץ טובה ורחבה”, שמות ג, 8), ולא הצרה (“מצרים”). הלב הוא מושבו של מה שאנו אוהבים לכנות היום, “הכוליות”. לעומתו, “השכל הקטן”, שמו המקובל של השכל האנושי (להבדיל מ”השכל הגדול”, השכל האלוהי), אמון כל כולו על אבחנות, הגדרות, הבדלות, וקטלוגים. שכלנו כמהה לסדר את הכל במגירות צרות (“מצרים”) ומסודרות. “השכל הקטן” נפלא ונהדר, שלא ישתמע אחרת! בזכותו התפתחת המין האנושי וטיפס אל פסגת סולם האבולוציה. 500 שנה של רנסאנס ו – 300 מאות שנים של השכלה ונאורות הביאו לנו מתנות שאבות אבותינו לא היו יכולים כלל לדמיין, אבל גם זוועות שרק השכל האנושי יכול היה לייצר.

במצרים “קם מלך חדש”. והוא יודע לזהות ולהגדיר. הוא הראשון שזיהה והגדיר את העבריים כעם, “עם בני ישראל”. אבל הוא הגדיל לעשות. הוא ידע לזהות אותם כ”האחר המוחלט”, ה”לא אנחנו”, האחר שמאיים על מעמדו. זו עריצות השכל, עריצות שעסוקה כל כלה ב”הפרד ומשול” כדרך חיים, “הפרד ומשול” לשם הישרדות, “הפרד ומשול” בצו הפחד.

והלב… אוי הלב…. כבד, חזק, וקשה.

זה הסיפור של כולנו.

אבל זה לא חייב להיות כך: הבדלה, הפרדה, וקטלוג יכולים גם לשרת את האחדות המופלאה. הבדלה לשם הלל והתפעלות מיפי מכלול הבריאה הם המפתח לאיזון מופלא מזין, חיוני, ובעיקר מחייה בין השכל (הנפרדות) והלב (המכלול, האחדות).

אבל במקום שבו ההבדלה וההפרדה נועדו לשם שליטה (הפרד ומשול), הרי שנעשה מאוד צר, מצריים, לא פחות.

כשהלב קשה מדי, סופו שיישבר. וטוב שיישבר, כי אז מתחיל סוף סוף הריפוי, מתחילה הגאולה. כי “קָרוֹב ה’ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב”, “הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם”, ו”אין שלם מלב שבור”.

“אָמַרְתִּי לְךָ, כְּשֶׁסְּלָעִים נִשְׁבָּרִים זֶה קוֹרֶה בְּהַפְתָּעָה. וּמַה גַּם אֲנָשִׁים”, דליה רביקוביץ, גאווה.

פרשת וארא, ואולי כל יציאת מצריים כולה, באה ללמד אותנו ש…

“הלב חייב להישבר כדי לגדול. כאשר הלב נשבר ונפתח לחלוטין, יכול אלוהים להכניס לתוכו את היקום כולו”, אנדרו הארווי, סופר הודי וחוקר את תורות הרוח של האדם.

אני גדלתי על המילים הנפלאות של הזמר והמשורר היהודי הגדול, ליאונארד כהן:

“… Forget your perfect offering, There is a crack in everything, That’s how the light gets in”

הלב של פרעה, הוא לפעמים הלב של כולנו, כפרטים, כחברה, כעם. אם הלב לא יודע להתרכך, דינו שיישבר. וטוב שכך, כי לב שבור הוא תחילת הריפוי של הלב הקשה, המאובן, הכבד.

מחר יום אחרון לסמסטר זה. בסמסטר הבא נמשיך ונרכך את הלב. או לפחות ננסה לאזן מעט בין השכל החושב ללב שכבר יודע, ואולי הלב כבר לא יצטרך יותר להישבר. ואז נצא ונראה את סבלות אחינו, ונשתף קצת אותם במה שלמדנו.

כרגיל, 9:00 מדיטציה של הלב עם בטיה (אופציונאלי, אבל מאוד מומלץ), התכנסות ב – 9:30 (נא לדייק). סדר היום מעט שונה מחר, הרצועה הגמישה תהיה ב – 14:00 במקום ב – 10:00, עם ד”ר אביבה ברקוביץ אוחנה.

עוד דבר אחרון: מכותבים על מייל זה כל מי שכרגע אתנו בתכנית. השרשור האחרון (על האהבה) הגיע רק לאלה שהיו אתנו ביום הראשון של התכנית. מאז עזבו אותנו כמה והצטרפו כמה. אנא הקפידו להשתמש ברשימה זו בלבד.

ובינתיים, שיהיה חם בלב.

אלישע

נכתב ע"י: הרב אלישע וולפין.
דילוג לתוכן