הרקדן

בימוי:  סטיבן קנטור

בריטניה, 2016

משך: 85  דקות

הסרט התעודי מגולל את סיפורו של סרגיי פולונין, שזכה לכינוי ילד הפלא של הבלט, והשוו אותו למיכאיל ברישניקוב ולרודולף נורייב . בגיל 19 הוא הפך לרקדן הראשי הצעיר ביותר בתולדות הבלט המלכותי של לונדון. בגיל 23 החליט לעזוב את הבלט ויצא למסע של חיפוש אחר משמעות וייעוד.

פולונין התחיל לתהות מדוע הוא רוקד? האם הוא עבד למחול? האם הוא יצירתי או רק כבול לחוקי הבלט ולאורח חיים של רקדן?הוא רוקד מגיל שלוש אך זו הייתה הבחירה של אימו שיהיה רקדן. הוא אף החליט להפסיק לרקוד לגמרי. אולם כתוצאה מההצלחה העצומה של קליפ המחול שלו ביוטיוב, פולונין קיבל פרספקטיבה חדשה על ייעודו כאמן ורקדן.

הוא ראה ילדים מעלים קליפים של ריקוד בהשראת הקליפ וקיבל אלפי הודעות מילדים שכתבו עד כמה הקליפ השפיע עליהם. הוא אומר:

“כל הילדים רוקדים בהתחלה, אבל אז הם מפסיקים. בעיניי, ריקוד זה חלק מהטבע האנושי והרבה אנשים לא מבינים זאת. יש לי פרויקט שבו אני מנסה להראות כל מיני אנשים מפורסמים שרקדו ולא בהכרח ידעו זאת עליהם, למשל, מוחמד עלי רקד בלט קלאסי, וגם ז’אן קלוד ואן דאם. ברוס לי היה אלוף בצ’ה צ’ה צ’ה לפני שהוא הפך לאלוף באמנויות לחימה. היום יש קבוצות כדורגל שמעבירות שיעורי בלט, התנועה הזאת היא חלק מהותי מאיתנו”.

“כשאנשים צופים בריקוד, משהו מאוד ייחודי קורה להם. זו שפה שכולם מבינים והיא פותחת לך את הנשמה. הייתי שמח שבישיבות האו”ם, לפני הכרעות בהחלטות חשובות, היו צופים במחול – זה פותח את הלב”.

הציטוטים  הנ”ל מתוך הכתבה של אינה טוקר על סרגיי פולונין בקישור הזה.

בסרט התעודי פולונין מדגיש את חשיבותם של מורים ומחנכים בחייהם של כל ילד וילדה מתוך ניסיון חיו.  הסרט מומלץ למורים, סטודנטים ולכל אלו שעובדים ועוסקים בתחומי חינוך ויצירה.