מספר פריט : 8278

המחנך – אברהם יהושע השל

המחנך - אברהם יהושע השל

מספר פריט : 8278

  קהלי יעד
כיתות י יב
מבוגרים
מחנכים או מורים
  אורך טקסט
טקסט רגיל
  מילות מפתח
חינוך, מחנכים  ]  [  ייעוד, תכלית, שליחות  ]  [  לימוד, לימוד תורה  ]  [  מורה, הוראה  ]  [  שיפוט, דין, שיפוטיות, הערכה  ]  

לא “הספר” אלא “תלמוד-תורה” הוא דרישת היסוד. לא הידיעה, הבקיאות, עיקר, אלא העיון וההתקדשות ללמידה.

לפי רבה, “בשעה שמכניסים אדם לדין, אומרים לו:”… קבעת עתים לתורה?” [שבת לא,ע”א]. ואין שואלים אותו:  כמה למדת ומה אתה יודע? התכונה המציינת את היהודי היא לא אהבת הידיעה, אלא אהבת הלימוד.

על רב גדול בפולין מסופר, כי הודח ממשרתו משום שלא נראה נר דולק בחדרו בלילות, סימן שלא הרבה לעסוק בתורה….

הכל תלוי במי שעומד לפני התלמידים. אין המורה בחינת מקור חיים אוטומטי שאפשר להוציא ממנו  משקאות רוחניים בכל עת ובכל שעה. עומד הוא כעד לפני התלמידים, או כזר.  

אין הוא יכול להנחות את חניכיו לארץ הבחירה, אם לא היה שם בעצמו. כשהוא שואל את עצמו: האם מקיים אני את מה שאני מלמד? האם מאמין אני  במה שאני מוציא  מפי? מן הדין הוא שיהא בידו לענות בחיוב.

מה שאנו זקוקים לו יותר  מכל דבר אחר אינו ספרי לימוד אלא אנשי לימוד.

אישיותו של המורה היא היא הטקסט שהתלמידים לומדים: הטקסט שלא ישכחו לעולם.

מורה זמננו, אף שאינו עוטה עוד זקן צח כשלג, חוליה הוא בשלשלת המסורת. הוא המתווך את העבר ואף את ההווה. אולם הוא גם הבורא את העתיד של עמנו. עליו ללמד את התלמידים להעריך את העבר, על מנת להנהיר להם את עתידם.

מאת: אברהם יהושע השל.
מתוך: The spirit of Jewish Education, בספרו “אלוהים מאמין באדם”. עמ’ 251. (עריכה ותרגום: דרור בונדי).

  קהלי יעד
כיתות י יב
מבוגרים
מחנכים או מורים
  אורך טקסט
טקסט רגיל
  מילות מפתח
חינוך, מחנכים  ]  [  ייעוד, תכלית, שליחות  ]  [  לימוד, לימוד תורה  ]  [  מורה, הוראה  ]  [  שיפוט, דין, שיפוטיות, הערכה  ]  
דילוג לתוכן