מספר פריט : 1958

הבעל-שם-טוב (הבעש”ט, ר’ ישראל בן אליעזר)

הבעל-שם-טוב (הבעש"ט, ר

מספר פריט : 1958

  קהלי יעד
כיתות י יב
מבוגרים
  שיוך תרבותי
חסידות יהדות
  מילות מפתח
אלהים, דמות אלהים  ]  [  התגלות, מפגש עם אלהים  ]  [  חוויה מיסטית  ]  [  חווית אחדות/התמזגות  ]  [  טכניקות מיסטיות  ]  [  מחשבות, חשיבה  ]  [  מראית עין  ]  [  סוד, תורות נסתר, אזוטריקה  ]  [  עולמות עליונים  ]  [  צדיק, אדם קדוש, הגיוגרפיה  ]  [  קדושה  ]  [  רוח, רוחניות  ]  [  ריכוז, התבודדות, מדיטציה  ]  [  תיקון עולם  ]  
שבחי הבעש
עמוד השער של המהדורה הראשונה של שבחי הבעש

הבעש”ט (=הבעל שם טוב) הוא כינויו של מייסד התנועה החסידית שנתגבשה במאה ה-18, ונחשב עד היום לבריח התיכון שלה. שמו המלא הוא ר’ ישראל בן אליעזר, והוא חי ופעל בדרום ממלכת פולין (כיום אוקראינה), ונפטר בשנת 1760 (בגיל 60 או 61).

כינויו ניתן לו בשל מקצועו – ‘בעל שם’, כלומר מרפא עממי, אשר היטיב להשתמש בקמעות, לחשים ושמות קדושים, כדי לרפא חולים, לגרש שדים ולחלץ אנשים ממצוקה.

הבעש”ט לא הותיר כתבים המגוללים את קורותיו ולא טקסטים הפורשים את משנתו. המכתבים פרי עטו, שמיען לגיסו, ר’ גרשון מקוטוב, ובהם תאר את עליות נשמתו, הם “היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל”. תורותיו פורסמו על ידי ממשיכיו, וחסידיו העלו על הכתב סיפורים אודותיו. המקור המפורסם ביותר ללמידה על אורחותיו ואישיותו הנו הקובץ ההגיוגרפי “בשבחי הבעש”ט”, שנדפס לראשונה ב-1815.

שמעו של הבעש”ט יצא למרחוק כבעל כוחות יוצאי דופן – צפיית עתידות, שמיעת כרוזים, ראייה ושמיעה למרחוק, יכולת לחשוף גלגולים קודמים ומסוגלות להתעמת עם ישויות מטפיסיות; בסיפורים שסופרו אודותיו, מהווה תפילתו האקסטטית פרוזדור לעליית נשמתו. הוא לימד סניגוריה על ישראל בפני בית דין של מעלה, העלה תפילות למרום, תיקן נשמות חוטאים והתעמת עם השטן.

תודעת השליחות שלו כמנהיג של כלל ישראל לא באה לידי ביטוי רק באמצעים המאגיים שהפעיל למענם, אלא בכך שהקדיש את עיתותיו להנהגה גם במישור הארצי, ופעל כדי לגשר בין תחתונים לבין עליונים: ביקר באופן תדיר בקהילות יהודיות ברחבי אוקראינה, נטל חלק בענייניהן ה”ארציים” כגון בסוגיות חכירה ושחיטה, תבע מהמוכיחים לגלות אהבה וסלחנות כלפי צאן מרעיתם והעלה את קרנה של כוונת הלב בעת התפילה.

הבעש”ט פירש את האמרה הקבלית ‘לית אתר פנוי מיניה’ כנוכחות ממשית של האל בתוך העולם, וכשלילת קיום עצמי של כל הוויה לא-אלוהית, הנראית כחוצצת בין האדם לבין האל. במלים אחרות, המחיצות, או כל דבר שנתפש כ’לא אלוהות’, הנן ‘אחיזת עיניים’ והאל הוא שיצר אותן בתור שכאלה. לפיכך, השקפה זו מבטלת לחלוטין את הפיצול הדואליסטי באלוהות ובעולם, ומצמצמת את מלחמת הטוב והרע לתחום הפסיכולוגיה האנושית בלבד.

להשקפה זו השלכה ישירה על מהותה של עבודת ה’: היות שהן מקור ההוויה הארצית הקונקרטית על החול והגשמיות שבה, והן מקור ההוויה הפנימית על המחשבות הרעות והזרות המתרוצצות בה – אלוהיים הם, אזי יש לקשרן באמצעות המחשבה למקורן האלוהי. נובע מכך, כי לדידו של הבעש”ט לא קיימים מחשבות ומעשי חולין – כאלה שאינם מצוות אך גם אינם עבירות: ‘הכוונות’ המחברות אותם לאלוהי מכניסות אותם לתחום הקודש, אחרת – כל מעשה משתייך לתחום העבירות.

  קהלי יעד
כיתות י יב
מבוגרים
  שיוך תרבותי
חסידות יהדות
  מילות מפתח
אלהים, דמות אלהים  ]  [  התגלות, מפגש עם אלהים  ]  [  חוויה מיסטית  ]  [  חווית אחדות/התמזגות  ]  [  טכניקות מיסטיות  ]  [  מחשבות, חשיבה  ]  [  מראית עין  ]  [  סוד, תורות נסתר, אזוטריקה  ]  [  עולמות עליונים  ]  [  צדיק, אדם קדוש, הגיוגרפיה  ]  [  קדושה  ]  [  רוח, רוחניות  ]  [  ריכוז, התבודדות, מדיטציה  ]  [  תיקון עולם  ]  
דילוג לתוכן