מספר פריט : 1922

הארט (2004) הילד המיסטי, מבט אל העולם הרוחני של ילדים

מספר פריט : 1922

Hart, T. (2004). The mystical child, glimpsing the spiritual world of children. Encounter (17) 2, 38-49

על פי הארט רוב המאמרים האקדמיים מתארים ילדים כ”חסרים התפתחות אינטלקטואלית אשר נדרשת כדי להפגין רפלקציה משמעותית ו/או רוחניות” (עמ’ 38). ההתכחשות לרוחניות בקרב ילדים מבוססת גם על כך שהתפיסה של “רוחניות” מקושרת ל”שיחות על אלוהים”. אך “רוחניות אצל ילדים תיתכן כממד שהוא נפרד לחלוטין מתפיסות רציונליות ומילוליות של מבוגרים אודות ידע דתי. גם אם ילדים אינם יכולים לבטא רגע של פליאה או להמשיג מושגים דתיים, הנוכחות – האופן של ההיות שלהם בעולם – יכולה להיות רוחנית לעילא.” (שם).

הארט קושר את דבריו לוויליאם ג’יימס אשר דיבר על “דת אישית” שכרוכה בתחושת של בין-חיבוריות עם קוסמוס, התגלות ותובנה, או תחושה של כוח חיים. רוחניות היא חוויה אישית אינטימית של קדושה/אלוהות. היא קשורה במי אנחנו, כיצד אנו יודעים את העולם ואלו קשורים ישירות לחינוך למשמעות, לצדק חברתי, לאופי עמוק ולבינה (עמ’ 39). הארט בוחן רוחניות כ”נוכחות-עולם של ילדים, ואופן ההיות שלהם בעולם” (שם). מסגרת השיח שלו אודות רוחניות היא “אפיסטמולוגית ואונטולוגית ולא בהכרח דתית” (שם). העניין המרכזי מבחינתו נמצא באופן שבו הפרקטיקה החינוכית שלנו תעוצב נוכח המשגה של רוחניות אצל ילדים. בהתבסס על ראיונות, סקר סטטיסטי של חוויות ילדות רוחניות, וחקר מקרים, הארט מבסס חמישה סוגי יכולות רוחניות: בינה, פליאה, תהייה, ביני לבינך וראיית הבלתי נראה (שם).

בינה: הארט מתאר שני מקרים מרתקים (של ילדים בני 3 ו 9) המפגינים בינה “כפעילות של ידיעה” בהתבסס על תהליך אינטואיטיבי.  הוא טוען “ברגע מסוים ילדים מפגינים תובנה מדהימה כשהם מגיעים למודעות קונטמפלטיבית שמשלימה את הרציונאלי והחושי” (עמ’ 40).

פליאה: משמעה חוויות שקשורות בחיבור, אושר, תובנה, סגידה ואהבה (שם). היא “עוזרת לנו לזהות את היקום כמקום מקודש וחי שאנו בתוכו והוא בתוכנו” (עמ’ 41), “היא מעבירה מחיים נוכח הדברים לחיים עימם” (שם). פליאה לא רק מכוננת חוויה רוחנית אלא גם גישה רוחנית. גישה זו איננה ילדותית אלא ילדית – גישה שיש לנו נטייה לדכא בתרבות הממהרת שלנו משום שהיא איננה עולה בקנה אחד עם האג’נדה הקוריקולרית (עמ’ 43).

ביני לבינך: מבוסס על הזיקה של בובר כמבססת רוחניות “שבה הרוחני מתהווה מתוך הצמתים בחיינו” (עמ’ 43) “מה אנו פוגשים…לא כל כך חשוב כמו איך אנחנו פוגשים אותו” (שם).

תהייה: כרוכה בהגיגה, משחק עם שאלות גדולות שפילוסופיה ודת עוסקות בהן (עמ’ 43). הארט מבקר את פיאז’ה שהכיר ביכולות האינטואיטיביות של ילדים אך לא מצא להן מקום בתפיסתו הקוגנטיבית. תהייה היא קריטית להבטחת תודעה חוקרת שלא מסתפקת בקוריקולום שמבוסס על תשובות (עמ’ 46).

ראיית הבלתי-נראה: הארט מתאר מקרים בהם ילדים מדברים עם מלאכים, רואים צורות וצבעים מסביב לאנשים ועוד. הוא טוען כי אלו ארועים אמינים, ומבסס את טענתו בנרטיבים של ילדים, הורים ומורים כמו גם בסקר המדגים עד כמה התופעה שכיחה.

הארט טוען שהנרטיבים הללו פותחים צוהר ל”אינטיליגנציה רוחנית”. אפשרות זו משמעה “שלכולנו יש תכונה כזו במידה מסוימת, היא ניתנת לפיתוח, וניתן גם לדכאה. קשה לראות מלאך אם איננו מאמינים בקיומו” (עמ’ 48). חינוך צריך לתת את הכלים ואת הידיעה הדרושים לתפקוד בעולם אך אלו “אינם מספיקים לתהיות עמוקות יותר לגבי משמעות, צדק חברתי, ייעוד, יצירתיות, וחיבור בין בני אדם. חינוך שלוקח ברצינות את היכולת המולדת הרוחנית של ילדים יתמקד באינטגרציה, זיכוך, והרחבה של התודעה לאורך חיי אדם…פירוש הדבר רתימת כוחה של התודעה והכוונתה אל האהבה, הבינה והטרנספורמציה…כך שחינוך יהפוך למסורת חוכמה”. (עמ’ 48).


According to Hart most academic accounts conceive of children as “having insufficient intellectual growth to manifest anything that might be understood as meaningfully reflective and/or spiritual.” (p. 38). The denial of children spirituality is also based on conceptions of “spirituality” as associated with “God talk”. Yet, “children spirituality may exist apart from adult rational and linguistic conceptions and beyond religious knowledge. While they may not be able to articulate a moment of wonder or conceptualize a religious concept, their presence – their mode of being in the world – may be distinctly spiritual.” (p. 38) Hart ties this understanding with William James’s conception of “personal religion” that is associated with a sense of interconnection with the cosmos, a revelatory insight, or a sense of a life force. Spirituality is the very personal and intimate experience of divinity.

It is about who we are and how we know the world and this is integral to an education for meaning, social justice, character depth and wisdom. (p. 39) Hart thus examines spirituality as “children’s world-presence, their way of being-in-the-world” (ibid.) Thus he frames his discourse of spirituality within “an epistemic and ontological consideration, not necessarily a religious one” (ibid.). His core interest lies in the way in which our practice will be informed given a conception of children spirituality. Based on interviews, a statistical survey of recalled childhood spiritual experiences, and the examination of case studies of various accounts, Hart present five types of general spiritual capacities including: Wisdom, Wonder, Wondering, Between You and Me, and Seeing the Invisible. (ibid.)

Wisdom: Hart describes two highly interesting cases (of 3 and 9 year old children) that reveal wisdom “as an activity of knowing” based on intuitive process. He claims “In some moments, children find remarkable insight as they access this contemplative awareness that complements the rational and sensory” (p. 40).

Wonder: implies experiences involving awe, connection, joy, insight, reverence and love. (p. 40). It “helps us recognize the universe as sacred and alive in our midst.” (p. 41), “moves from living in front of things to living with them.” (p. 41). Wonder and awe do not only constitute a spiritual experience but also a spiritual attitude. It is not childishness but rather being childlike; an approach we tend to discourage in our fast-paced culture as it is inconvenient for curriculum agendas (p. 43).

Between You and Me: is based on Buber’s relational understanding of spirituality “in which the spiritual is lived out at the intersection of our lives” (p. 43). “What we meet…may not be as important as how we meet it.”

Wondering: entails pondering, puzzling over, and playing with the big questions that philosophy and religion attempt to tackle. (p. 43). Hart levels some of his critique against Piaget who acknowledged children’s intuitive capacity yet did not find a place for it in his theory of cognitive development. Wondering is crucial to the ensuring of a questioning mind that does not settle for a curriculum that is based on answers. (p. 46).

Seeing the Invisible: Hart describes incidences of children speaking with ghosts, seeing shapes and colors around people, seeing angels and communicating with them. He suggests these as genuine, and grounds his claim in narratives of children, parents and teaches as well as in an empirical survey revealing how pervasive all the above phenomena are.

Hart proposes the narratives described as suggestive of “spiritual intelligence”. This conception means that all of us possess this faculty to some extent, that it may be developed, and that it can be repressed. It may be hard to see an angel if we do not believe angels to exist. (p. 48). Education should thus impart the skills and knowledge required for functioning in the world, however these “are also insufficient for deeper considerations of meaning, social justice, calling, creativity, and deep connection. An education that genuinely takes into account the innate spiritual nature of children would centrally be about the integration, refinement, and expansion of consciousness throughout one’s life…this means harnessing the power of the mind and aligning it with the deeper currents of love, wisdom and transformation…turning education toward becoming a wisdom tradition. (p. 48).

נכתב ע"י: הארט ת.
דילוג לתוכן