מספר פריט : 1840

דייוידסון (2012) הסגנון הרגשי של המוח שלך

מספר פריט : 1840

ספר מדע פופולארי זה מתאר שלושים שנות קריירה של ריצ’ארד דייוידסון בחקר חיי הרגש של המוח, והאופן בו מחקר זה התפתח לחקר ההשפעות של מדיטציה על הרגש. הספר משלב את הסיפור האישי של דייוידסון כמדען צעיר שהחל את הקריירה שלו כדוקטורנט בשנות ה 70, ואת העניין שלו במדיטציה שהוביל אותו לשיתוף פעולה עם הדאלאי לאמה בניסיון לחקור את התרומה של פרקטיקות קונטמפלטיביות לחברה. הספר מהווה גם מדריך בסיסי להבנת המוח, ומביא בסופו עצות פרקטיות מבוססות מחקר לאופן בו ניתן לשנות את דפוסינו הרגשיים באמצעות תרגולים מנטאליים שדייוידסון חקר לאורך השנים.

דייוידסון המתאר מודל שש-ממדי של הסגנון הרגשי של המוח. כל אחד מן הממדים מתייחס לרשתות ואזורים מוחיים ספציפיים ומתאר ספקטרום בין שני קצוות רגשיים אפשריים (עמ’ 5). ששת הממדים הם:

1.     עמידות – היכולת להשתקם מכשלון, ולהתמיד נוכח אתגר. הקצוות כאן נעים בין מי שממהר להשתקם מקשיים לבין מי שמשתקם באיטיות וקשיים הופכים אותו “נכה”.

2.     עמדה בסיסית לחיים – עד כמה האדם אופטימי? האם רגשות מאפילים על עמדה בסיסית לחיים? – כאן הקצוות נעים בין טיפוסים חיוביים לטיפוסים אופטימיים.

3.     אינטואיציה חברתית – יכולת ללקרוא שפת-גוף של אחרים, ולפרש את עמדתם דרך אינטונציה של קול וכו’. הקצוות כאן נעים בין בעלי אינטואיציה חברתית ל”תמהים” חברתית.

4.     מודעות-עצמית – עד כמה אדם מודע למחשבותיו ותחושותיו. הקצוות הם בין מודעים עצמית למי שאטומים עצמית.

5.     רגישות להקשר – עד כמה אדם מבין נורמות חברתיות בסיטואציה חברתית. כאן הקצוות הם בין מכווני פנים למכווני חוץ.

6.     תשומת לב – עד כמה אדם מסוגל להיות מרוכז ולסנן הסחות דעת. הספקטרום כאן הוא בין ריכוז לפיזור/מוסחות.

לאורך הספר גישתו של דייוידסון איננה לטעון שקצה אחד טוב מן האחר. “אין סגנון רגשי אידיאלי, אין מיקום אופטימאלי על אף אחד מן הרצפים ובוודאי שלא על כולם ביחד” (עמ’ 11). כל קצה עשוי להיות בעייתי. אדם שהוא עמיד באופן מוגזם, עשוי לנער מעליו בעיות שכדאי לשים אליהן לב, בעוד מי שנעדר עמידות לא מסוגל לעמוד בפני שינויים קלים. ריכוז מוגזם משמעו שאדם איננו שם לב לדברים שמתרחשים סביבו כלל בשעה שהוא שקוע. מי שדעתו מוסחת באופן מוגזם יתקשה לבצע משימות. הגישה של דייוידסון היא שניתן לשפר את חיינו על ידי זיהוי עצמי על שש הצירים ולאחר מכן על ידי קליברציה שמבוססת על התאמות שלנו למיקום מועדף על כל אחד מן הצירים. עצות שימושיות ספציפיות לאופן בו ניתן לעשות זאת ניתנות בפרק האחרון.

פרק ארבע מתאר את הביסוס המוחי לסגנונות רגשיים בהתבסס על ניסויים שמייחסים כל ממד לאזור מוחי מסויים. עמידות מיוחסת לתקשורת בין אמיגדלה לקורטקס הקידמי. אינטואיציה חברתית לפעילות באמיגדלה ובפוסיפורם ג’יירוס. הקשר חברתי קשור להיפוקמפוס, מודעות עצמית לאינסולה, עמדה כלפי החיים לקורטקס הקידמי ולנוקליאוס אקומבנס. בהתבסס על ניסוייו, דייוידסון טוען, “קיים דפוס שלא ניתן לטעות בו של פעילות נוירונים המתייחסת לכל אחד מן הממדים…פעילות זו בדרך כלל מופיעה באזורים מוחיים שהיו מפתיעים מאוד את הפסיכולוגים של שנות ה 70 ואפילו ה 80…הם לא החשיבו רגשות, בחושבם שאלו לא יותר מאשר אלמנטים זניחים שהפריעו לתפקודים הנחשבים יותר של המוח כמו קוגניציה, היגיון, שיפוט, ותכנון. בפועל המעגלים המוחיים הרגשיים חופפים במידה רבה את אלו של ההגיון…רגש פועל עם הקוגניציה באופן אינטגרטיבי על מנת לעזור לנו לנווט את עולם היחסים שלנו, לעבוד, ולצמוח באופן רוחני…תחושה כלשהי עוטפת כל דבר שאנו עושים….אין קו הפרדה ברור בין רגש לתהליכים מנטאליים, אלו מיטשטשים זה לתוך זה. כתוצאה מכך כל אזור מוחי משחק תפקיד בחיי הרגש או משפיע עליהם, אפילו ברמת קורטקס הראייה והשמיעה” (עמ’ 89).

הפרק הבא מתאר את האופן בו סגנון רגשי מתפתח עם הזמן ומראה שחוויות חיים משנות את חייו הרגשיים של המוח באופן דרמאטי. פרק שש בוחן כיצד סגנון רגשי משפיע על הבריאות דרך בחינה של הקשרים בין מוח-גוף ונפש, או מה שמכונה “המוח המגולם בגוף”. פרק שבע בוחן את השאלה של נורמאליות במונחים של סגנון רגשי בהתמקדו במצבים כמו הספקטרום האוטיסטי והפרעות קשב.

הפרקים הרלבנטיים ביותר לעניינה של סקירה זו הם הפרקים האחרונים של הספר שבוחנים כיצד הנפש/תודעה יכולה לשנות את המוח. כלומר, “כוחו של המיינד לשנות דפוסי פעולה מוחיים” (עמ’ 160). פרק שמונה מתמקד בתיאור הפלסטיות של המוח. כאן הספר מתחיל לנדוד לעבר פרקטיקות כמו מיינדפולנס ומדיטציות אחרות שיכולות לשנות את המוח. המוח משתנה “כתוצאה מחוויות שלנו בעולם – האופן בו אנו זזים ומתנהגים, ומגרויים סנסוריים המגיעים לקורטקס. המוח יכול גם להשתנות כתגוה לפעילות מנטאלית הנעה בין מדיטציה לבין טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, והתוצאה היא שפעילות באזורים שונים פוחתת או מוגברת” (עמ’ 175).

פרקים לתשע ועשר מביאים עוד מסיפורו האישי של דייוידסון והאופן בו מדיטציה הפכה למוקד מחקרו. פרק תשע מתאר את הניסיונות הראשונים שלו עצמו עם המדיטציה ואת ניסיונותיו לחקור נזירים. ניסיונות אלו היו מתסכלים מסיבות שונות על אף עזרתו של הדאלאי לאמה שסייע בגיוס הנבדקים. המחקר החל להתקדם כאשר מודטים מערביים גוייסו ותמונות MRI הביאו נופים חדשים למעבדה בהביאן תמונות מוחות של אנשים שמדטו 10,000 שעות ויותר. כשהתוצאות הללו בוססו, דייויסון הבין שעל אף ההישג שבתמונות “אחרות” אלו, המחקר של מומחים למדיטציה מביא בעיות שונות. “אנשים שמקדישים את חייהם לרוחניות ואימון מנטאלי, בתרגלם אלפי שעות של שאמאטה, ויפאסאנה או מדיטציות מסוג אחר, אינם אנשים טיפוסיים בלשון המעטה…אולי הסיבה שהמוחות של מודטים אלו שונים מאלו של אנשים “רגילים” היא שהם נולדו כך… אולי ההבדלים המוחיים אינם התוצאה של מדיטציה אלא הסיבה לה” (עמ’ 199). בעיה נוספת היא שאם מדיטציה היא בעלת השפעה משמעותית רק לאחר אלפי שעות, אז אולי אין בכך גילוי מעניין ומשפיע מספיק ככלות הכל. דייוידסון נוכח אם כן שיהיה עליו לחקור את השפעות המדיטציה לאורך זמן וכנגד תקופות תרגול קצרות יותר. כך החלו המחקרים שלו בשיתוף עם ג’ון קבט זין שהגה את תוכנית הפגת המתחים מבוססת המיינדפולנס. הפרק הבא מתאר מחקרים רבים של סוגי מדיטציה שונים והאופן בו הם משליכים על ששת ממדי הסגנון הרגשי של המוח. עמוד 224 מביא סיכום של ממצאיו החשובים ביותר של דייוידסון וביניהם, הפגת מתחים מבוססת מיינדפולנס מגבירה פעילות בקורטקס קדמי שמאלי ומצביעה על שיפור בעמידות, מדיטציה אינטנסיבירת יותר משפרת תשומת לב, מדיטציית חמלה מפתחת עמדה אופטימית וכנראה גם אינטואיציה חברתית.

פרק 11, מתבסס על מחקרים אלו ומציע דרכים פרקטיות כיצד ניתן לשנות סגנון רגשי בכל אחד מששת הממדים, בהתבסס על שינויים חיצוניים שאדם יכול לעשות, אך בעיקר בהתבסס על אימון מנטאלי. התרגולים שמוצעים מבוססים כולם על יצירת הרגלים חדשים של המיינד ואלו משנים את המוח. באופן מעניין תרגול מיינדפולנס מוצע כתרגול שיכול הן להגביר והן להפחית מודעות עצמית למשל. הוא יכול לשנות דפוס של ריאקטיביות יתר לגירויים על ידי טיפוח אי-שיפוטיות, או שהוא יכול לפתח את הרגישות לגרויים במקרים של מודעות עצמית נמוכה. מיינדפולנס מומלץ גם כתרגול שייצור קליברציה של תשומת הלב ויפתח עמידות.

Davidson R. J. (2012) The emotional life of your brain. London: Plume.

This popular science book describes Richard Davidson’s thirty year career of studying the emotional life of the brain, and how this study has ventured into an exploration of how meditation can affect our emotional life. The book combines Davidsons’s personal story as a yound scientist pursuing a phd in the 1970s, and his interest in meditation that had led him to a close relationship with the Dalali Lama as well as a mutual quest of exploring the contribution of contemplative practices to society. These descriptions also serve as a practical guide to basic neuroscience, and to how we can change our emotional life based on mental practices that have been studied in the course of Davidson’s long and on-going career.

Davidson proposes a six-dimensional model that amounts to the brain’s emotional style. Each dimension convers a spectrum running between two extremes and correlated with certain brain organs and networks (p. 5). These include:

1.     Resilience: the ability to shake off setback, soldier on in the face of challenge. The poles here are fast to recover from adversity, and slow to recover, crippled by adversity.

2.     Outlook: how optimistic are you? Do you let emotions cloud your outlook on life? – this runs between positive and negative types.

3.     Social intuition: your capabilities of reading others’ body language, tone of voice – inferring their dispositions etc. – here the poles are socially intuitive vs. socially puzzled.

4.     Self-awareness: how aware one if of one’s thoughts and feelings. This runs beween self-aware and self-opaque.

5.     Sensitivity to context: how much one is able to understand decorum – the norms of a social situation. This runs between tuned in and tuned out.

6.     Attention: how concentrated can you be (screening out distractions vs. being distracted). This runs between focused and unfocused.

Throughout the book Davidson’s approach is not to claim that one pole is better than another. “There is no ideal Emotional Style, no optimal postion on any of the continua that describe the six Emotional Styles, let alone all of them” (p. 11). Both extremes of each pole can be problematic. One who is over-resilient, may brush off problems that should be attended, while one who lacks resilience cannot endure the slightest challenges. Over focusing implies one does not notice anything going on around him when attending a task, while being over-distracted one will find it hard to accomplish anything. Davidson’s approach is thus that we can improve our lives by identifying where we are on these six spectrums. We can then calibrating ourselves to suit what we view as preferable loci over these spectrums based on our assessment of our lives. Specific advice is given in the final chapter of the book as to exercises of mental training associated with moving us towards any end we choose within each domain.

Chapter four describes the brain-basis for emotional style based on experiments that associate each domain with main brain regions. Thus resilience is associated with signals running from the amygdala and the prefrontal cotex and vice versa. Social intuition with the correlation between activity in the amygdala and the Fusiform gyrus. Social context, with the hippocampus, self-awareness with the insula, outlook with the prefrontal cortex and the Nucleus Accumbens. Based on his experiments Davidson states, “there is an unmistakable pattern of neuronal activity underlying each dimension of Emotional style…this activity oftern occurs in regions of the braing that would have astonished research psychologists in the 1970s and even 1980s…they didn’t think much of emotions, assuming they were little more than annoying flotsam that got in the way of the brain’s more august functions, namely, cognition, reason, judgment, and planning. In fact, the circuitry of the emotional brain often overlaps with that of the rational thinking brain…Emotion works with cognition in an integrated and seamless way to enable us to navigate the world of relationships, work, and spiritual growth…A feeling permeates virtually everything we do… There is no clear, distinct dividing line between emotion and other mental processes; they blur into each other. As a result, vitually all brain regions play a role in or are affected by emotion, even down to the visual and auditory cortices.” (p. 89).

The next chapter described how emotional style develops over time, revealing that life experiences change the emotional life of the brain dramatically. Chapter six explores how emotional style affects health by exploring the brain-mind-body connection, or the “embodied mind”. Chapter seven examines the question of normality in terms of emotional style. It focuses on cases such as the autism spectrum and ADHD.

More relevant to the context of this review are the final chapters of the book that turn to the idea of the mind changing the brain. That is “the power of the mind to change patterns of brain activity” (p. 160). Chapter eight focuses on the plastic brain. Here the book begins to venture into mindfulness and other forms of meditation as practices that can change the brain. The brain changes “as a result of the experiences we have in the world –how we move and behave and what sensory signals arrive in our cortex. The brain can also change in response to purely mental activity ranging from meditation to cognitive- behavior therapy, with the result that activity in specific circuits can increase or decrease” (p. 175).

Chapters nine and ten bring more of Davidson’s personal story and how meditation became a central focus of his research. This chapter describes his first attempts at meditation himself, and the attempts to study meditating monks. These first attempts were frustrating for diverse reasons despite efforts of the Dalai Lama 14th to assist. When Western meditators were recruited for the research things began to pick up producing fMRI pictures that offered new views into brains that have been through over 10,000 hours of meditation. Once these results were established, Davidson surmised that despite this triumph, the study of these experts proposed some problems. “people who dedicate their lives to spirituality and mental training, racking up thousands…of hours to shamatha or vipassna or other forms of meditation, may not be typical of humanking, to put it mildly…Maybe the reason the brains of long –term medtiators differ from those of other mortals is that they werwe born that way….Maybe the brain difference is not the result of meditation but the cuase” (p. 199). Another problem was that if meditation has such effect only after thousands of hours, then this might not be interesting or influential after all. He thus concluded that there is a need for studying the effects of short-term meditation tracked over time. This was how Jon Kabat-Zinn’s MBSR became central to the study. Davidson reviews some of the studied he conducted with Kabat-Zinn and explores how MBSR might be relevant to the model of emotional style. The next pages describe several studies of meditations of various kinds as they bear on the six dimensions of emotional style. Page 224 summarizes Davidson’s most important findings in this domain. Among these: MBSR was found to increase activity in left prefrontal cortex associated with boosting resilience. More intensive meditation improves various attentional measures. Compassion meditation moves us toward more optimistic outlook and is likely to improve social intuition.

Chapter 11, draws on all the above and proposes a practical way for changing one’s emotional style on any one of its six dimensions, based on external changes one can make, but mostly on mental training. The practices offered are all based on the habituation of the mind geared towards changes in the brain. This is a calibrating approach. Interestingly mindfulness practice results as one that can both increase and decrease self-awareness ofr example. It can transform ones over-reactivity to stimuli by cultivating non-judgmentalism, or it can enhance one’s sensitivity to stimuli in case of low self-awareness. Mindfulness is also recommended towards calibrating attention and resilience.

נכתב ע"י: דייוידסון.
דילוג לתוכן