מספר פריט : 1806

דברים

מספר פריט : 1806

יש חופשה מהתכנית, אבל לא מהתורה. התורה לא נחה לעולם. השבוע מתחילים ספר חדש. אבל זה לא סתם ספר חדש. זה משנה תורה!
ספר דברים הוא לא פחות מהבנה חדשה. ואם תרצו, ספר דברים הוא התיקון הגדול לכל מה שאי פעם חשבנו שנשבר במסע חיינו!

בספר דברים לא קורה הרבה. משה בעיקר מדבר: דברים א, …ג וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ (החודש ה-11, חודש אדר), בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (שבוע בדיוק לפני פטירתו של משה) דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם…

משה עומד למות והוא נפרד מעם ישראל. מי שניצב מולו נולד במדבר. הם לא הכירו את פרעה, ולא עברו בים סוף, ולא היו בהר סיני. לכן משה נותן להם את “תקציר הפרקים הקודמים”. בגרות בהיסטוריה. בהמשך הוא מסכם עבורם את עיקרי התורה, מעביר אליהם את תמצית המורשת, והכל במטרה להכין אותם לכניסה לארץ.

אם בספר במדבר משה ניסה להפוך חבורה של עבדים מבוהלים לעם מגובש של בני חורין, הרי שבספר דברים משה מבקש להפוך את האספסוף המשוחרר, מעם של נוודים פרועים, שוכני סוכות ואוהלים, לבעלי-בתים, חקלאים אחראים, מנהיגי חברה יישובית מתוקנת.

מעניין לקרוא מה משה בחר לספר. הסיפור שאנו בוחרים לספר לדורות הבאים הוא תמצית האידיאולוגיה שלנו. הסיפור שלנו הוא לעולם לא אמת היסטורית. סיפור הוא תיאור מדויק לחלוטין של התודעה שלנו בזמן הווה. הקשר בין הסיפור שאנו מספרים ובין “מה שבאמת קרה”, הוא במקרה הטוב רופף, במקרה הפחות טוב הוא בכלל לא קיים.

ובכן, במה משה יפתח? מה הוא יעלה על נס? ובעיקר…. מה הוא לא יזכיר?

ההתחלה מדהימה: (דברים א, ה) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.

כולם נפעמים שהאיש המגמגם הזה מתחיל לדבר ולא מפסיק.

אבל זה פספוס של הדבר הגדול באמת: משה מבאר את התורה!!! אלה שלושת סימני הקריאה החשובים ביותר שאי פעם הקלדתי.

זוכרים שלא מזמן מרים אחותו נפטרה?

זוכרים שמיד אחרי פטירתה לא היה מים לעם לשתות?

זוכרים שחז”ל הסיקו מכך שמרים הייתה הבאר (“באר מרים”) שליווה את עם ישראל במסע שלו במדבר, וכעת שהיא נפטרה הבאר התייבשה ולא היה מים לעם לשתות?

זוכרים שמשה קיבל אז הוראה תמוהה לדבר אל הסלע ולהוציא ממנו מים?

זוכרים?

זוכרים שארבעים שנה קודם משה עוד לא ידע לדבר? הוא רק ידע לומר: “לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם…  כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי”.

זוכרים שאלוהים אז הפנה אותו אל המטה שבידו והבטיח לו שהמטה שלו ידבר: הוא יהפוך לנחש. הוא יהפוך את היאור לדם. הוא יחצה את ים סוף. והוא אפילו יוציא מים מסלעים!

ארבעים שנה משה עשה את מה שהוא ידע כל כך טוב לעשות ואת מה שהוא עשה כל כך הרבה פעמים: להניף את המטה שלו ולעשות ניסים בכוח המכה. לכן ברור שמשה היכה בסלע, וברור שזה עבד, וברור שמן הסלע שפעו המים.

זוכרים איך המכה בסלע הייתה מכה אחת יותר מדי? איך משה התבשר שבשל המכה האחת הזו, אחרי ארבעים שנים של מכות, הוא לא יזכה לעבור את הירדן?

ובכן, ראו זה פלא: בא ספר דברים ומתקן את המכה האחרונה: משה לא רק מדבר! הוא גם מבאר!!!

משה הופך את התורה לבאר!

משה הופך את התורה הקשה הזאת מלוחות של אבן, לבאר של מים חיים!

מי שיודע לבאר את התורה יודע להגיע למי הבאר המחיים. וככל שעומק הביאור עמוק יותר, כך מי הבאר מחיים יותר. וככל שהמים באים משורש הקיום, כך גם עומק החיות.

ספר דברים הוא התיקון הגדול של משה. הוא מתחיל לבאר את מסע חייו. להבין סוף סוף את “השכל” העמוק שמתגלה במעמקי הבאר, ומלמדו הלאה לעם ישראל.

אי אפשר לתקן את מה שנשבר. אפשר רק להבין את החכמה העמוקה של מה שהיה, ולהבין שבעצם… שום דבר לא באמת נשבר. היה מה שהיה. אלוהים היה שם כל הזמן, גם כשלא ראינו אותו, גם כשחשבנו שהכל שבור, שהכל אבוד. כפי שתראו בסוף, אלוהים היה שם ככל הזמן.

וכך משה מתחיל לדלות מן הבאר מים חיים ולהשקות בהם את העם הצמא. אין כבר זכר למטה, רק דיבור. רק מילים. רק שכל עמוק העולה מן המעמקים.

וראו זה פלא, המסר הראשון שמשה מעלה ממעמקי הבאר, הוא…

סיפור המסע. כמובן!

דברים, א: ו יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר,  רַב-לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה.  ז פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם… ח רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת-הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם.

הוא לא מתחיל את הסיפור עם יציאת מצרים, או חציית ים סוף, או עשרת הדיברות, או הקמת המשכן. אלא על הפרידה הכפויה, על הגירוש מהר האלוהים. שנה שלימה בני ישראל ישבו בתחתית ההר, מחוברים בחבל הטבור אל מקור החיים. והיה להם טוב. טוב מאוד.

ואז, כמו בסיפור הבריאה, כמו בסיפורי האבות, כמו בכל סיפורי המסע, הסיפור שמשה מעלה מן הבאר מתחיל בגירוש, ביציאה למסע. אלוהים אומר: “די, מספיק. אתם יושבים כאן יותר מדי זמן. פנו וסעו לכם”.

“פנו וסעו לכם”, זו המצווה הראשונה בספר דברים! כמו המצווה הראשונה לאברהם: “לך לך (=פנו וסעו לכם), מארצך וממולדתך ומבית אביך (=רב לכם שבת בהר הזה), אל הארץ אשר אראך (=נתתי לפניכם את הארץ, באו ורשו את הארץ)”.

זהו תחילתו של כל מסע אנושי.

וסופו?

גם את סוף המסע הואיל משה לבאר לנו: (דברים א) לא וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר (כמו ש-) יִשָּׂא-אִישׁ אֶת-בְּנוֹ, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד-בֹּאֲכֶם עַד-הַמָּקוֹם הַזֶּה.

בסוף המסע מתברר סוף סוף מי נשא את מי: יש ימים בהם מסע החיים נראה יותר כמו מסע במדבר נצחי. אבל דע לך, בזמן שאתה חשבת שאתה נושא את עצמך, דוחף, מקדם, מזרז, וסוחב… מי שנשאך היה ה’ אלוהיך. הוא נשאך בכל הדרך אשר הלכת, עד בואך עד המקום הזה.

בסוף המסע

הוא הניח את המטה

הוא דבר אל הסלע

דבר ובאר, דבר ובאר, דבר ובאר

עד שמן הבאר יצאו מים

מים להחיות הלך צמא

כל הלך שאי פעם ייצא למסע.

וככל שהעמיק לבאר

מתקו לו המים

עד שבסוף…

הנשיקה.

המשך שבוע טוב, ו… שבת שלום,

אלישע

נכתב ע"י: הרב אלישע וולפין.
דילוג לתוכן