מספר פריט : 1740

ג’ונס (2005) מה משמעותה של רוחניות בחינוך

מספר פריט : 1740

Jones, L. (2005). What Does Spirituality in Education Mean. Journal of College & Character, (VI)7, 1-7

“רוחניות בחינוך מתייחסת ללא יותר – ולא פחות – מאשר לקשר העמוק בין מורה, תלמיד וחומר הלימוד – קשר שהוא כה כן, חי ותוסס עד כי הכרח כי ייתפס כרלבנטי” (עמ’ 1). ג’ונס מחלקת את התייחסויות לרוחניות בחינוך לשלוש קטיגוריות:

  1. חרדה מקצועית מן המונח – היא מתייחסת למרי רוז אוריילי שטענה כי “רוחניות יכולה לרמז על כל דבר שתרצה להאמין בו, ומסיבה זו אני מתפתה להוציא אותה לתמיד מקופסת המילים שלי” (1993, עמ’ 72). היא מתייחסת לאקדמאים שונים שהצביעו על הקושי הזה ולעמדות אקדמיות המתנגדות לרוחניות בשל חוסר היכולת להושיבה עם הנטייה לאמפיריקה.
  2. מה “רוחניות” איננה – יש קונצנזוס בין הוגים שונים שג’ונס מתארת על כך ש”רוחניות איננה דת, כמוסד ציבורי שמתווך את הגישה עם כוח שהוא גדול מאיתנו. היא גם איננה תורת מוסר, שהוא חקר התנהגות אנושית טובה או רעה” (עמ’ 3). היא מתייחסת למספר הוגים שטענו לכך, כולל נאש (2002), ובאיירס שטען כי “דתות הן תשובות מסויימות לשאלות אנושיות אוניברסאליות אודות הבריאה ואודות משמעות החיים. רוחניות מתייחסת לעניין האישי האוניברסאלי בשאלות אלו” (1992, עמ’ 6). הפילוסוף ג’וזף דן טען שהמילה רוחניות “לא צריכה להוות מילת-ערך, משום שכולנו רוחניים באופן בלתי-נמנע, במובן זה שיש לחיינו כיוון מסויים, והנחה מסויימת לגבי מהו החשוב מכל” (עמ’ 2003, עמ’ 99).
  3. מהי רוחניות: להלן תימות שמייצגות את ההצהרה של הופמן שהגדרת הרוחניות “מאיימת להתייצב” (1997 עמ’ 12). אלו כוללות רוחניות כטרנסצנדנציה (לפי תפיסתו של נאש, ר’ סקירה זו), רוחניות כחיבור (אצל קסלר ואצל פאלמר (ר’ סקירה זו)), כשלמות (אצל רון מילר, ואצל פאלמר), כחמלה (כמו אצל רמר ופאלמר).

דניס טוליבר (מצוטט אצל טיסדל, 2003) טען כי “הרוחני הוא מה שיכול להעלות תודעה, לחדד מודעות, לעודד יצירתיות ודמיון, לחבר אותנו עם עניינים מהותיים יותר של ייעוד ומשמעות, ולסייע בכינון חיבור עם מה שמחיה אותנו” (עמ’ 199).


Spirituality in education refers to no more—and no less—than a deep connection between student, teacher, and subject—a connection so honest, vital, and vibrant that it cannot help but be intensely relevant.” (p. 1) Jones divides treatments of spirituality in education to three subcategories:

  1. Professional Trepidation:  She points to educator Mary Rose O’Reilley who stated: “Spirituality can mean anything you want it to mean, and for that reason I am tempted to discard it forever from my box of words.” (1993, p. 72). She refers to diverse scholars who have pointed to this difficulty as well as to the academic bias against dealings with immeasurable entities such as “spirituality”.
  2. What “spirituality” is not: There is some consensus among some scholars that Jones reviews that “spirituality is not religion, a public institution that facilitates access to a power greater than ourselves, nor is it ethics, the study of rightness and wrongness in human conduct.” (p. 3). She refers to a number of scholars who made such claims including Nash (2002), and Byers who claimed that: “Religions are particular answers to the universal human questions about the creation and meaning of life. Spirituality refers to the universal personal concern for the questions” (1992, p. 6), and philosopher Joseph Dunne who claimed that the word spirituality “is not to be used as a valorizing term, because everyone, inescapably, is spiritual, in the sense that there is some overall orientation to their lives, some assumption of what most matters” (2003, p. 99)
  3. What spirituality is: the following are themes reflecting Hoffman’s declaration that the definition of spirituality “threatens to stabilize” (1997, p. 12). These include spirituality as transcendence (conceived in Nash), spirituality as connection (in Kessler and Palmer, see review here as well), as wholeness (as in Ron Miller, and Palmer), as compassion (as in Remen and Palmer).

Denise Tolliver (cited in Tisdell, 2003) offered “Spiritual is that which can raise consciousness, stimulate awareness, foster creativity and imagination, connect us with grander issues of purpose and meaning, and facilitate connection with that which animates us” (p. 199).

Byers, P. (1992). “The spiritual in the classroom.” Holistic Education Review, Spring. Glazer, S. (Ed.). (1999). The heart of learning: Spirituality in education. New York: Tarcher/Putnam.

Hoffmann, R. J. (1997). Preface. In Brown, L.; Farr, B. C.; & Hoffman, R. J. (Eds.). Modern spiritualities, (pp. 9-13). Amherst, NY: Prometheus.

Miller, R. (1999). Holistic education for an emerging culture. In S. Glazer (Ed.). The heart of learning: Spirituality in education (pp. 189-201). New York: Tarcher/Putnam.

Nash, R. J. (2002). Spirituality, ethics, religions, and teaching: A professor’s journey. New York: Peter Lang Publishing, Inc.

O’Reilley, M. R. (1998). Radical presence. Portsmouth, NH: Boynton/Cook Publishers.

O’Reilley, M. R. (1993). The peaceable classroom. Portsmouth, NH: Boynton/Cook Publishers.

Remen, R. (1999). Educating for mission, meaning, and compassion. In S. Glazer (Ed.), The heart of learning: Spirituality in education (pp. 33-49). NY: Tarcher/Putnam.

Tisdell, E. J. (2003). Exploring spirituality and culture in adult and higher education. San Francisco: Jossey-Bass.

נכתב ע"י: ג'ונס.
דילוג לתוכן