ברגר (2003) תפקיד הקהילה המחנכת ביחס להתפתחות הרוחנית של התלמידים.

 Berger J.P. (2003). Role de la comunaute educative au regard du developpement spiritual des eleves. In: Le development Spirituel en education, Actes du colloque tenu a Quebec 11-13, 183-195.

ברפורמת החינוך בקבק, קבע המחוקק: בית הספר יקל על המסלול הרוחני של התלמיד על מנת לעודד את התפתחותו [סעיף 36 בחוק החינוך הציבורי].

“A l’ecole de faciliter le cheminement spiritual de l’eleve afin de favoriser son epanouissement”.

נשאלות השאלות הבאות:

האם לבית הספר הממלכתי הכלים לתרום להתפתחות הרוחנית של הילד שלא בכלים הדתיים?

האם ניתן לעסוק בחוויה הטרסנדנטית והפנימית מחוץ לחוויות הדתיות?

1. מה זה אומר “לדבר על רוחניות”?

זה לגעת ברוח מבלי להצטמצם לחוויה הדתית בלבד. זה להעז לגעת בקדוש או במקודש. זה לגעת בפנימיות. זה לגעת בחיפוש האמת ובחיפוש משמעות שמבקש כל אדם.

1. מצב הרוחניות בחברה הקנדית:

 ירידה דרסטית של הספירה הדתית, אבוד האחידות האמונית מביאים את בית הספר להסס באמירת אמיתות מוחלטות. איך, אם כך, לתרום להתפתחות הרוחנית?

1. תפקיד בית הספר ביחס לרוחני:

חשוב להזמין את כל גורמי הקהילה לקבוע את יחסם ביחס לרוחני, לקדושה, למשמעות החיים. מה שאסור לבית ספר להאמין לו הם שני דברים:

• לקבוע שבית הספר לא יכול לתת יותר ממה שהחברה נותנת וכתוצאה מכך, לקבוע שרק מה שמקבל שעות מאפשר למידה.
• לקבוע שאין יותר מקום לשאלות של משמעות

1. העוגנים של בית הספר לקידום ההתפתחות הרוחנית:

• דרך התכנית הפדגוגית: כל בית ספר נדרש לקבוע את התכנית הפדגוגית שלו. זו הזדמנות לקבוע מקום לרוחני.
• דרך היחסים הפדגוגיים, המקצועיים והבין אישיים: התנהלות היחסים של המבוגרים בינם לבין עצמם ובינם לתלמידים היא דוגמה אישית של סולם ערכים.
• דרך המקצועות הנלמדים: היסטוריה  מחזירה את התלמיד לשורשיו, למקורותיו ולהבדל בינו לבין האחרים. הוראת השפה מבהירה מהי העברת מורשת תרבותית. הוראת האומנות חושפת את רוח האדם, הידע מגלה איך העולם עובד ונפלאות הטבע.