מספר פריט : 1283

אלטובלו (2007) ריכוז והגיגה: שיעור בללמוד ללמוד

מספר פריט : 1283

Altobello, R. (2007). Concentration and Contemplation : A Lesson in Learning to Learn. Journal of Transformative Education, 5(4), 354-371

מאמר זה חריג יחסית בקונטקסט הנוכחי משום שהוא בוחן מדיטציה שאיננה מכוונת להשקטה, אלא לאנליטיות וביקורתיות שמכוונת יותר להקשר של למידת נושא מסוים. אלטובלו מדגים את הרלבנטיות של תרגול כזה לחינוך גבוה.

הוא מתאר שלושה שלבים במודל של למידה בחינוך גבוה: השלב הראשון מערב הבנה אינטלקטואליות של ידע מאתגר. השלב השני מחייב חשיבה ביקורתית רפלקטיבית. השלב השלישי, באופן אידיאלי, מחייב אינטגרציה של היצירתיות של הסטודנט עם שני השלבים הקודמים. שלב זה הוא טרנספורמטיבי. הסטודנט עובר מהיות צופה פסיבי למצב של מעורבות ושיחה יצירתית. אלטובלו טוען שהמעבר לשלב השלישי מחייב “ריכוז וקונטמפלציה הצומחת מתוך שני השלבים הקודמים…לפיכך, פיתוח מיומן של ריכוז וקונטמפלציה צריך להיות בעל ערך פדגוגי מהותי” (עמ’ 355). שלב שלוש הוא שלב של “בעלות” שמחייב שליטה של אדם מסדר ראשון ולא רק שליטה מסדר שלישי. פירושו לא רק לכתוב על רעיונותיהם של אחרים, אלא להסתכן ברעיונות אישיים, דבר הדורש ריכוז וקונטמפלציה. הסטודנט אם כך נדרש למדוט אודות הנושא. “הרעיון של מדיטציה עשוי לגרום למחשבה על מיסטיקה, אך אני חושב שניתן לעשות דמיסטיפיקציה למושג על ידי תפיסת מדיטציה כ”הגיגה עמוקה אודות עניין מסויים”” (שם). אלטובלו לפיכך חושב על דיקארט כעוסק במדיטציה. אלטובלו מבחין בין “מדיטציית השקטה” ש”מונחה על ידי מטרה של טרנסצנדנציה (במובן של טרנסצנדנציה מהתכנים הסוערים של התודעה למשל) לבין הסוג השני שמונע אל עבר טרנספורמציה  (כלומר טרנספורמציה של תכני התודעה דרך היטמעות בתכנים)” (שם).

בהינדואיזם ובבודהיזם למידה מתרחשת בשלושה שלבים גם כן – בהינדואיזם: שמיעת החומר, מחשבה אודותיו, והיטמעות בהגיגה אודותיו. בבודהיזם: למידה, מחשבה רפלקטיבית וספקנות, וחדירה קונטמפלטיבית (ת’ורמן, 1994). השלב השלישי מחייב ריכוז ממוקד, משום שאין אפשרות לחדירה קונטמפלטיבית בלעדיו. פירושו ש”ריכוז (כמיקוד תשומת הלב) והגיגה (כיישום של ריכוז ממוקד) הן מיומנויות שניתן וצריך ללמד ולפתח” (עמ’ 357).

אלטובלו ממחיש את הרלבנטיות של המודל של היוגה של פטנג’לי. מודל זה מסיים בריכוז, מדיטציה והיטמעות ומיושם כאן על חינוך אקדמי.  “יש יחס ייחודי בין למידה מודעת של מיומנות ושימוש אופטימאלי במיומנות. בשלבים מוקדים, אנו צריכים להביא תשומת לב ערה למכניקה ולאיכות של הביצוע. לעיתים, אנו צריכים להיות מודעים לכל שלב בביצוע…אך, “מודעות זו לתפקוד התודעה” בסופו של דבר הופכת למכשול, אם היא ממשיכה. היא מונעת מאיתנו להגיע לרמת ביצוע אופטימאלית…ככל שאנו מודעים יותר לביצוע, כך יש לנו פחות אנרגיה לבצע את המשימה עצמה” (עמ’ 364). אלטובלו מביא סיפור יפה מהמהבהאראטה שממחיש את המשמעות של ריכוז חד-נקודתי: מספר קשתים מתבקשים לירות בעין של ציפור חימר הנמצאת במרחק רב. כל אחד מהם נשאל מה הוא רואה לפני שהוא יורה. כל קשת מדווח על שדה ראיה הולך ומצטמצם וירייתו הופכת מדויקת יותר בעקבות זאת. אך רק ארג’ונה אשר אינו רואה דבר מלבד עינה של הציפור פוגע בה במדויק. “ההתפתחות של ידיעה אקדמית מתהווה ביחס ליכולת של תלמיד להתרכז ולהגוג בתוכן הנלמד” (עמ’ 366). אלטובלו מסיים עם מספר הצעות על האופן בו ניתן לשלב את המודל שהוא מציע בקורסים הן מבחינת מבנה הקוריקולום, והן מבחינת פדגוגיות ספציפיות המכוונות לחיזוק הריכוז כשלב מקדים לקונטמפלציה.


This paper is rare in the current context, for it undertakes an exploration of meditation that is not a “calming” meditation, but rather a more analytical critical one, that is more directly tied to content learning. Altobello shows the relevance of such practice to higher education.

Altobello describes a three stage model of college level learning: the first stage involves understanding intellectually challenging information, the second requires developing a critically reflective posture towards the information, and ideally the third stage is one of integration of student’s creative thought processes with the first two stages. This is the transformative stage. The student moves from passive observer, to a full engagement and creative conversations. Altobello suggests that the transition to phase three requires “focused attention on and contemplative engagement with the learning developed in the first two stage…Hence, skillful

development of concentration and contemplation should have great pedagogical value” (p. 355). This phase is about “ownership” which entails full first-person command as opposed to third-person command. It means not writing comments on others’ ideas but “staking out” one’s own claim. This requires concentration and contemplation.  The student needs to meditate on the subject. “The idea of meditation may carry an air of the mystical; however, I think we can demystify the concept by thinking of meditation as simply “deeply pondering over something.”” (ibid.). Altobello thus thinks of Descartes meditation. He distinguishes between “calming meditation” that is “driven by a goal of transcendence (e.g., to transcend the unsettling content of one’s consciousness) whereas the latter type is driven more by a goal of transformation (e.g., to transform—through reflective immersion and absorption—the content of one’s consciousness)” (ibid.).

In Hinduism and Buddhism learning unfolds through three stages as well – in Hinduism: hearing the lesson, thinking about it, and absorbing in contemplation of the content. In Buddhuism: learning, critical reflection and doubt, and contemplative penetration (Thurman, 1994). The third stage necessitates focused attention, for there is no contemplative penetration without concentration. This means that “concentration (as the focusing of attention) and contemplation (as the engaging of one’s focused attention) are skills to be learned and developed” (p. 357).

Altobello explores the relevance of Patanjali’s stages of concentration, meditation and absorption to the academic process of learning. “There is a unique and peculiar relationship between consciously learning a skill and optimally using that skill. In the early stages, we need to bring vigilant attention to the mechanics and quality of our performance. Sometimes, we have to be conscious

of every step in the performance…However, this “awareness of the mind’s role” eventually becomes an impediment; if it persists, it prevents us from reaching the optimal level of performance…The more conscious we are of our performance, the less energy we have to direct to the task” (p. 364). Altobello brings a nice story from the Mahabharata that demonstrates the quality of one-pointed concentration. A number of archers are asked to shoot at a clay bird’s eye from a distance. Each one is asked what he sees before he shoots. Each archer reports a narrower field, and his shot becomes more accurate accordingly. Only Arjuna who sees nothing but the bird’s eye hits the target exactly. “the development of academic knowledge is enhanced in proportion to the student’s ability to concentrate on and contemplate the content being studied” (p. 366)

Altobello ends with a number of suggestions as to how to incorporate this pedagogy in courses, both in terms of the structure of the curriculum, and in terms of specific practices geared towards the fostering of concentration as a preparatory pedagogy for contemplation.
Thurman, R. (1994).Meditation and education: Buddhist India, Tibet and modern America.

Retrieved February 9, 2006, from http://www.contemplativemind.org/resources/papers/

נכתב ע"י: אלטובלו.
דילוג לתוכן