מספר פריט : 1139

אוסטאפין וקאסמן (2012). לצאת מחוץ להיסטוריה: מיינדפולנס משפר יכולת פתרון בעיות תובנה

מספר פריט : 1139

אוסטאפין וקאסמן (2012). לצאת מחוץ להיסטוריה: מיינדפולנס משפר יכולת פתרון בעיות תובנה

מאמר זה בוחן את היחס בין מיינדפולנס ליצירתיות בהתבסס על מחקר כמותני. התוצאות הן ראשוניות אמנם, אך נראות מבטיחות ומעלות הקשר לחינוך ולמידה אשר אינם נידונים במאמר עצמו.

הזיכרון מחייב את בני האנוש להיות יצורים הסטוריים. למרות שיש לכך יתרונות רבים, תכונה זו עשויה גם לחבל ביכולת ההסתגלות שלנו. “אנו עשויים להתקבע על פרשנויות ואסטרטגיות פתרון בעיות הרגליות שלא תקפות למצב חדש” (עמ’ 1031). המאמר שואל האם ההשפעה של תרגול מדיטציית מיינדפולנס על הפחתת הנטיה לפעול מתוך הרגל, עשויה לשפר את יכולתנו לפתור בעיות? הכותבים דנים ביתרונות ובחסרונות של למידה קודמת דרך הבחנה בין בעיות שאינן בעיות תובנה (כרוכות בהיגיון, וניתן לפותרן דרך מספר צעדים עוקבים (מטקאלף, 1986)), לבעיות תובנה שבהן, “השימוש בניסיון העבר מוביל למבוי סתום, שניתן להתגבר עליו דרך מסגור מחודש של הבעיה (אולסון, 1992)” (עמ’ 1032). מסגור כזה בדרך כלל מופיע בתודעה באופן פתאומי. למשל “(א) אדם ובנו עוברים תאונה. (ב) האדם מת, (ג) כשהבן מובא לבית החולים המנתח צועק “זה הבן שלי! אם נשאלת השאלה מיהו המנתח? אנו עשויים להגיע למבוי סתום הנובע מניסיון העבר שלימד אותנו שמנתח קשור עם זכר. מתוך כך נוצרת תגובה אוטומטית המטה את חיפוש אסטרטגיות הפתרון למחויבות למנתח ממין זכר. מסגור מחודש מאיר את ההנחה השגויה הזאת כדי לאפשר את התשובה – המנתחת היא אימו של הילד” (עמ’ 1032). (דוגמא זו עובדת באנגלית הרבה יותר מאשר בעברית משום שבאנגלית המילה מנתח מתייחסת הן לזכר והן לנקבה. ראוי לציין שיש גם פתרון נוסף ושהוריו של הילד הם זוג בן אותו מין א.א.). הכותבים מייחסים את המסגור המחודש ליצירתיות. “מושגים שנובעים מהתנסות קודמת עשויים להפריע לפתרון בעיות תובנה משום שהם מטים את אסטרטגיות החיפוש מן הכיוונים אשר יובילו לפתרון, ומשום שההבט השפתי של המושגים עשוי לחסום את הגישה לתוצאות של תהליכים לא-מילוליים שעשויים להוביל לפתרון” (שם). תרגול מיינדפולנס הומשג כמשלב “מודעות לא מושגית” ש”לא מתקבעת על רעיונות….או זכרונות” אלא “רק מתבוננת בדברים כאילו הם התרחשו בפעם הראשונה” (גונאראטאנה, 2002, עמ’ 140). הכותבים לפיכך מציעים שמיינדפונלס עשוי להוביל לתגובות יצירתיות לפתרון בעיות. הם מגדירים אחת מן המטרות של מיינדפולנס כ”הגבלה של האפשרות לאקטיבציה של תכנים מילוליים-מושגיים הנובעים מניסיון העבר אשר יטו את המחשבה וההתנהגות” (עמ’ 1032). החוקרים

סוקרים עדויות לכך שמיינדפולנס עשוי להפחית את השפעת ניסיונות העבר על תהליכי הבנת ההווה. בנוסף, “כפי שתהליכים מילוליים-מושגיים הנובעים מניסיון קודם עשוים לקבע את האינדיבידואל על אסטרטגיית פתרון בעיות מסויימת, הם עשויים גם לקבע אותו גם על דרך מסויימת להערכת עצמו” (שם).

המחקר בדק 86 סטודנטים לתואר ראשון שניתנו להם 3 בעיות תובנה ו2 בעיות שאינן כאלו מתוך סקולר ואחרים (1993). ניתנו להם 5 דקות לפתרון כל בעיה לאחר שהם מילאו שאלון MAAS להערכת מיינדפולנס כתכונת אישיות. נמצא מתאם בין תכונת מיינדפולנס לבין יכולת פתרון בעיות תובנה כפי שהחוקרים צפו, אך החוקרים טענו שמתאם זה יכול היה להיות תוצאה של תחושה חיובית ויצירתיות. לפיכך בניסוי שני הם רצו לבחון האם תרגול מיינדפולנס יכול לסייע בפתרון בעיות תובנה, והאם אפקט זה הוא תוצאה של מיינדפולנס כמצד תודעתי. 71 סטודנטים לתואר ראשון נבדקו. הם נדרשו לפתור את אותן בעיות. MAAS שימש להערכת תכונת מיינדפולנס, ומיינדפולנס כמצד תודעתי נבחן דרך פריט אחד מתוך שאלון זה (“ברגע זה (עכשיו) אני חש שאני הולך להיות נמהר בשעה שאעשה את פעולותיי מבלי להיות קשוב להן”. דירוג לייקרט 15-1 נדרש כאן כאשר ערכים גבוהים מבטאים ערך גבוה של מיינדפולנס כמצב תודעתי” (עמ’ 1033). בנוסף לאלו הוערכו גם תחושה חיובית כתכונה וכמצב תודעתי. שוב נדרשו המשתתפים למלא את השאלונים, ואז חולקו לשתי קבוצות: קבוצת מיינדפולנס וקבוצת ביקורת. הקבוצות קיבלו קטעי אודיו בני 10 דקות. בקבוצת המיינדפולנס ניתנו הוראות לתרגול של מודעות בלתי-שיפוטית מבוססת גוף, ולקבוצת הביקורת ניתן טקסט בהיסטוריה. לאחר השמעת הקטע המשתתפים דיווחו על מצבם התודעתי מבחינת מיינפולנס ופתרו את הבעיות שהוצגו בפניהם. לא ניתנה כאן הגבלת זמן. שוב הראו התוצאות מתאם בין תכונת מיינפולנס ופתרון בעיות תובנה גם לאחר שנשללה השפעת אפקט של מצב רוח חיובי. תרגול מיינדפולנס אושש כמשפר את יכולת פתרון בעיות התובנה אך הוא לא שיפר יכולת פתרון בעיון שאינן כאלו.

שני הניסויים הראו כי, “אנשים בעלי תכונת מודעות קשובה (mindful awareness) המדורגת גבוה יותר פתרו בעיות תובנה בהצלחה גבוהה יותר, דבר המצריך התגברות על תגובות הרגליות המבוססות על ניסיון. בנוסף, לא נמצא כי תכונת מיינדפולנס מסייעת לפתרון בעיות שאינן בעיות תובנה, כלומר, אינן דורשות התגברות על תגובות הרגליות” (עמ’ 1035). מערך המחקר, “מספק ראיות חשובות המאפשרות להצביע על קשר סיבתי בין מיינדפולנס ליצירתיות” (שם). הכותבים טוענים, “למיטב ידיעתנו, ממצאים אלו הם הראשונים שמראים קשר ישיר בין מיינדפולנס ליצירתיות” (שם). הם מציעים מספר הסברים למנגנונים העומדים מאחורי תהליכים אלו ומצביעים על צורך במחקר נוסף. הכותבים מסיימים באופן פואטי “ניטשה (1957) טען כי יותר מדי היסטוריה (ידע) מחלישה את האינדיבידואל על ידי כך שהיא חוסמת את היווצרות החדש, ושהסתגלות לפיכך מצריכה ידיעה של ‘כיצד לשכוח בזמן הנכון’. הממצאים של המחקר מצביעים על כך שמיינדפולנס עשוי להציע דרך שבאמצעותה ניתן אולי להתגבר על כוח ההתמד של העבר” (עמ’ 1035).

Ostafin, B. D. & Kassman, K. T. (2012). Stepping out of history: Mindfulness improves insight problem solving. Consciousness and Cognition 21, 1031-1036.

This paper attends the possible relation between mindfulness and creativity based on a quantitative study. The results described are preliminary yet seem promising and bear directly on the conception of education and learning although the latter are not considered in this specific paper.

Memory compels humans to be historical beings. While this has many benfits, it can also interfere with our ability to adapt. “We may become stuck in customary interpretations and habitual problem-solving strategies that no longer apply in a novel situation” (p. 1031). This paper asks whether mindfulness meditation’s influence on the reduction of the influence of habit can inform problem solving. The authors show the benefits and costs of prior learning thorugh a distinction between noninsight problems – involving logic and solvable by incremental steps (Metcalfe, 1986) and insight problems in which, “the use of past experience leads to an impasse, which can be resolved through restructuring the problem (Ohlsson, 1992)” (p. 1032). Such restructuring tends to appear in consciousness suddenly. For example: ” (a) a man and his son were in a car accident (b) the man died, (c) when the son was taken to the hospital, the surgeon exclaimed ‘‘that is my son!’’ and then asked who the surgeon is, one may come to an impasse. This impasse can be understood as resulting from prior learning experiences in which the concepts of surgeon and male became linked in an associative network. Consequently, surgeon automatically activates male and thus biases search strategies toward answers involving a male. A restructuring of the problem so that the influence of this incorrect assumption is lessened allows the solution of ‘his mother’ to emerge.” (p. 1032). The authors associate restructuring with creativity. “Concepts derived from prior experience can prevent the solving of insight problems both because they bias the search strategies away from those which would lead to the solution and because the language-based aspect of concepts can block access to the outcomes of the nonverbal processes involved in yielding the solution” (ibid.). Mindfulness practice has been described as involving “nonconceptual awareness” that “does not get hung up on ideas…or memoires” but rather “just observes everything as if it was occurring for the first time” (Gunaratana, 2002, p. 140). It is suggested by the authors that it might facilitate creative responses to problem solving. They frame mindfulness’s aim as “limiting the ability of automatically activated verbal–conceptual content derived from past experience to bias thought and behavior” (p. 1032).

The authors review some of the evidence from research demonstrating that mindfulness may reduce the influence of past experiences on present moment processing. In addition, “just as verbal–conceptual processes derived from prior experience may lock an individual into a particular problem solving strategy, they may also lock an individual into a particular way of evaluating the self.” (ibid.)

The study examined 86 undergraduates who were presented with 3 insight problems and 2 non-insight problems from Schooler et al (1993). The subjects were given 5 minutes to solve each problem after filling the MAAS questionnaire measuring trait mindfulness. A correlation was found only between trait mindfulness and insight problem solving as expected, however the authors observed that this could have been the consequence of positive affect and creativity. Therefore, a second experiment was conducted. Here, among other, they conjectured that mindfulness training improves insight problem solving but not non-insight problem solving, and this effect of practice would be partially meditated by state mindfulness. 71 undergraduates were examined. The same insight problems were given. MAAS was used to assess trait mindfulness, and state mindful awawreness was measured by an item from MAAS (“‘At this moment (right now) I feel like I will rush through activities without being really attentive to them’ on a 15-point Likert scale. The item is scored such that larger values represent greater state mindfulness” (p. 1033). Trait and state positive affect were assessed as well. Again participants completed the assessments, and were then divided into mindfulness or control conditions. Groups received 10-min audios of either mindfulness instruction of non-judgemental body-based awareness or a natural history text (for the controls). After audio, participants reported state mindfulness and completed the insight noninsight problems. No time limitation was given for solutions. Results showed again, correlation between trait mindfulness and inisght problem solving. Also when controlling for positive affect and condition, mindfulness still predicted insight problem solving. The mindfulness training indeed was correlated with improved insight problem solving and not with non-insight problem solving.

Both experiments showed that, “individuals with greater trait mindful awareness were better able to solve insight problems, which requires overcoming habitual responses derived from prior experience. In addition, trait mindfulness was unrelated to performance in solving noninsight problems, which do not require the overcoming of habitual responses.” (p. 1035). The experiment design, “provides important evidence for inferring a causal relation between mindfulness and creativity.” (ibid.) The authors indicate, “To the best of our knowledge, these findings are the first to demonstrate a direct relation between mindfulness and creativity.” (ibid.). They suggest a number of explanations of the mechanisms behind these processes and call for more research in the field. They end poetically with the following, “Nietzsche (1957) observed that too much history (knowledge) weakens the individual by inhibiting the creation of the new and that adaptation thus requires knowing ‘‘how to forget at the right time’’. The current findings suggest that mindfulness may represent one such means through which we may overcome the inertia of our past.” (p. 1035).

Gunaratana, B. H. (2002). Mindfulness in plain English. Somerville, MA: Wisdom Publications.

Metcalfe, J. (1986). Feeling of knowing in memory and problem solving. Journal of Experimental psychology: Learning, Memory and Cognition, 12, 288–294.

Nietzsche, F. (1957). On the use and abuse of history for life. (A. Collins, Trans.). New York: MacMillan (Original work published 1874).

Ohlsson, S. (1992). Information-processing explanations of insight and related phenomena. In M. Keane & K. Gilhooly (Eds.). Advances in the psychology of thinking (Vol. 1, pp. 1–44). London, OK: Harvester Wheatsheaf.

Schooler, J. W., Ohlsson, S., & Brooks, K. (1993). Thoughts beyond words: When language overshadows insight. Journal of Experimental Psychology: General, 122, 166–183.

נכתב ע"י: אוסטאפין וקאסמן.
דילוג לתוכן